תרומות בלוג צור קשר English
מכון ירושלים ללימודי ישראל
דף הבית    חדשות   חדשות המכון
חדשות
חדשות המכון
כתבו עלינו
מאמרים
ווידאו
מצגות
ניוזלטר
חדשות המכון
חסמים לשלום בסכסוך הישראלי-פלסטיני – דברים לזכרו של פרופ' יעקב בר סימן-טוב

ד"ר קובי מיכאל

מורי ורבי, עמיתי ובעיקר חבר קרוב ואיש יקר, שבלכתו טרם עת, הותירני ורבים אחרים עם תחושת יתמות וחסר, עם פצע פעור וכאב. איש רב פעלים ותארים שבין תחנות חייו השונות עובר כחוט השני מעשה יצירה מופלא של חשיבה, תבונה וכתיבה ובאמצעותם הנחלת הידע לכלל הקהילה. 

מותו של יעקב, ברסי בפינו, הטיל עלינו עננת צער על חיים שנגדעו בטרם עת, על אובדנה של סמכות ידע אולטימטיבית בעולם בו כולנו כחוקרים וכאנשי מעשה עדיין מחפשים דרך ונתיבים אל הסדר, שלום והתפייסות. 

ברסי ניחן ביכולת נדירה למצוא את החיבורים המתאימים ביותר אל האנשים בהם האמין ושבהם זיהה ניצוצות של יכולת ורצון להירתם למשימה הבלתי נגמרת של לימוד, מחקר ועשייה למען עולם טוב יותר, עולם בו יעמדו לרשות מנהיגיו הידע והכלים להתמודד באופן האנושי והמושכל ביותר עם סכסוכים. וכשאלה נמצאו הפליא להרביץ בהם את תורת חקר הסכסוכים, ניהולם ויישובם והוליכם כחונך מסור בנתיבי המחקר והכתיבה והביאם בכישרון מופלא אל מחוזות היצירה וההסמכה האקדמית הגבוהה. 

בשנת 1999 הקים ברסי את מרכז שווייץ לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם באוניברסיטה העברית והיה לחלוץ שהלך לפני המחנה. מרכז שוויץ היה הראשון בישראל שהתמקד בחקר סכסוכים והוסמך להעניק תארים מתקדמים בתחום. ברסי עמד בראש המכרז כעשור והובילו ביד רמה ואמונה, תוך הקפדה על אמות מידה מקצועיות גבוהות. מדי שנה הקפיד לבחור את הטובים מבין המועמדים לתוכנית והיטיב לעודד ולתמוך באלו שבחרו במסלול המחקרי ובלימודי הדוקטורט. במהלך השנים בהם הוביל את המרכז ועמד בראשו, הכשיר ברסי דורות של תלמידים וחוקרים. רבים מביניהם המשיכו בדרכו וחלקם אף הפכו לשותפיו להמשך היצירה במחקר ובכתיבה. 

עם מינויי כראש מכון ירושלים לחקר ישראל בשנת 2003 המשיך במלאכתו כחוקר בכיר בתחום במשנה מרץ, בחריצות וביצירתיות. 
כראש המכון השכיל ברסי  לזהות נושאים מרכזיים בתחום הראויים למחקר, לגייס את טובי החוקרים לצוותי חשיבה, להוביל תהליכי עבודה ומחקר ולסיימם בפרסומים מרשימים, שהפכו, ברבות הזמן, לנכס צאן ברזל בקרב קהילת החוקרים והסטודנטים בתחום. דוגמה בולטת ומוצלחת לכישרונו הייחודי באה לידי ביטוי בספר חסמים לשלום בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שראה אור בשנת 2010 במסגרת המכון ובתמיכת קרן קונראד אדנאואר במהדורה העברית ושנה מאוחר יותר באנגלית. 

הספר מסכם פעילות מתמשכת של צוות חוקרים מגוון שברסי גיבש והוביל ביד אמונה במשך שנתיים ויותר. פעילותו של הצוות אפשרה לכל אחד מחבריו להציג ולהתדיין, לחדד הטיעונים ולפתחם ולהגיע בסופו של יום למאמר מלוטש. קובץ המאמרים, ערוך בידי אמן כתיבה ומומחה מוביל בתחום, הפך לפרסום המדעי המקיף, המשכיל והמרשים בנושא חסמים לשלום ביישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. 

ברסי, שידע את החשיבות בחיבור לעולם המעשה והאמין כי דווקא בתחום חקר סכסוכים נודעת חשיבות עליונה לתרומת המחקר לפרקטיקה של מעצבי המדיניות, השכיל ליצור את החיבורים המדויקים עם אנשי המעשה ולעורר בהם עניין שהביאם להעמיק את הלמידה והדעת. בה בעת, הבין את גודל תרומתם וחשיבות ניסיונם של אנשי המעשה ורתם בכישרון נדיר את התובנות והניסיון שלהם אל מלאכת המחקר.

את מלאכת הכתיבה של הספר ליוה ברסי בשיתוף פעולה נדיר באיכותו עם המשרד לנושאים אסטרטגיים בהובלת השר משה (בוגי) יעלון, המשנה לראש הממשלה והשר לנושאים אסטרטגיים, וצוותו המקצועי. שיתוף הפעולה הייחודי הזה אפשר להחדיר לשיח המקצועי של מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות מערך שלם של מושגים ורעיונות ובה בעת איתגר את החשיבה והכתיבה של החוקרים ובעיקר את רעיונותיו שלו. ברסי הקפיד לקרוא תיגר על רעיונותיו שלו ולהעמידם, בכל פעם מחדש, אל מול פני המציאות במטרה לתקפם ובשאיפה להבטיח את תרומתם. מאמציו אלו והתמדתו באו לידי ביטוי במסמך מדיניות שפרסם כשנה לאחר יציאתו של הספר לאור. במסמך המדיניות הציג ברסי שורה של המלצות להתמודדות עם החסמים שתוארו ונותחו בהרחבה בספר ובדרכו שלו הניח עוד נדבך לתשתית הידע והפרקטיקה.

במבוא לספר מסביר פרופ' בר-סימן-טוב את מהות החסמים כגורמים מוחשיים או שאינם מוחשיים המונעים או מכשילים את השגת השלום תוך מסווגם לשלוש קטגוריות בולטות: חסמים אסטרטגיים, חסמים מבניים וחסמים פסיכולוגיים. ייחודו של הספר הוא בקיבוץ הפרטני של החסמים השונים בשלוש הקטגוריות מתוך ניסיון להעמיד תמונת עולם מלאה ועשירה על הקשיים בפניהם עומדים הצדדים לסכסוך והשחקנים האחרים המעורבים בו. פרופ' בר-סימן-טוב, כמי שהיטיב להבין את אופיים הרב-ממדי והמולטי-דיסציפלינארי של סכסוכים, הדגיש כי חלוקת החסמים לקטגוריות השונות היא מלאכותית משהו בשל הדמיון בין חלק מהחסמים, הקרבה ביניהם והעובדה שהם משיקים זה לזה ומזהיר את הקורא ואת מעצב המדיניות מפני ניסיון מלאכותי ליצור הירארכיה של חסמים. המסר העיקרי העולה מן הספר הוא החשיבות שבהבנת התמונה הכוללת והרחבה וכי רק בהצגה מהימנה ורחבה של החסמים כולם, ניתן יהיה להבין את התמונה הכוללת.

בתיאור החסמים מתייחסים הכותבים לשני הצדדים, אלא שבאופן טבעי משהו, מעצם היותם ישראלים, הדגש הוא הצד הישראלי. יוצא דופן הוא הפרק שנכתב על ידי יוחנן צורף המציג את הנושא מנקודת מבט פלסטינית, תוך התייחסות ייחודית לתמונת המציאות המשתקפת בעיני ההנהגות והחברה הפלסטיניות. ארבעה פרקים בספר ראויים לאזכור מיוחד בגין חדשנותם היחסית: הפרק העוסק בערכים מוגנים; הפרק העוסק בצדק, שנכתב על ידי בר-סימן-טוב עצמו והוא מקדים את ספרו הצפוי לצאת בימים אלו ואשר מסכם מחקר עומק של שלוש שנים בעניין הצדק בסכסוך; הפרק העוסק בהיבט התרבותי של הסכסוך והפרק העוסק בהתייחסות לממד הזמן, שהוא הרחבה ייחודית ומעניינת של ההיבט התרבותי.

הספר המקיף מתאר שורה מגוונת של חסמים מורכבים וסבוכים, ההופכים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסכסוך עיקש ומתמשך. תיאור החסמים וניתוחם ממסגר את הסכסוך באופן מדויק ומעמיק יותר ומותיר את הקורא עם הבנה מעמיקה יותר לגבי הקושי שביישובו. אך בה בעת, הבנה מעמיקה ויסודית יותר של החסמים מאפשרת הסקת מסקנות מציאותיות יותר לגבי מה אפשרי ומה פחות, מה ניתן לטיפול בעת הזו ומה בשלב מאוחר יותר, אם בכלל, וחשוב מכל, הספר מניח את התשתית המושגית והרעיונית לגבי הקשיים הקיימים ואת היסודות הרעיוניים לפיתוח כלים ודרכים לטיפול בחסמים.

בדברי הסיכום לספר מדגיש ברסי כי הנחת המוצא במחקר ובכתיבת הספר הייתה שלמרות מרכזיותם של החסמים ומורכבותם, יש לבחון דרכי התמודדות עמם כדי לאפשר את יישוב הסכסוך. בתבונתו ובהבנתו את המציאות המייסרת קובע בר-סימן-טוב כי הפתרון צריך להיות בהתייחסות לתוצאות מלחמת 1967 ולא מלחמת 1948 ובהסכמה  לשתי מדינות לשני עמים, הסכמה שתושג אך ורק במו"מ ישיר בין הצדדים ברוח העיקרון שדבר לא מסוכם עד שהכול מסוכם. בספר המלצות אפשריות העולות מניתוח החסמים השונים והוא מצליח, בדרכו, להצית ניצוץ של תקווה לעתיד טוב יותר. 

סיכומו זה מעיד, בעיני, על אמונתו של האיש ועל תפישת עולמו שהובילוהו בדרכו המקצועית והאישית, ועל אמונתו בצורך להמשיך, להתאמץ ובעיקר לחשוב באופן יצירתי על הדרכים לכינונו של עולם טוב יותר, צודק יותר ומבטיח יותר בעבורנו ובעבור הדורות הבאים.

יהי זכרו ברוך.

הקודם הבא
חיפוש מתקדם
©כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראל תנאי שימוש יעוץ על ידי InTv.co.il בניית אתרים ICS