תרומות בלוג צור קשר English
מכון ירושלים ללימודי ישראל
דף הבית    חדשות   ניוזלטר - ספטמבר 2013
חדשות
חדשות המכון
כתבו עלינו
מאמרים
ווידאו
מצגות
ניוזלטר
ניוזלטר - יוני 2015
ניוזלטר- ספטמבר 2014
ניוזלטר - יולי 2014
ניוזלטר - מרץ 2014
ניוזלטר - ספטמבר 2013
ניוזלטר - שנתון סטטיסטי לירושלים
ניוזלטר - מאי 2013
ניוזלטר- זוכרים את ברסי
ניוזלטר - דצמבר 2012
ניוזלטר - ספטמבר 2012
ניוזלטר - יולי 2012
ניוזלטר - יוני 2012
ניוזלטר - אפריל 2012
ניוזלטר - פברואר 2012
ניוזלטר - דצמבר 2011
ניוזלטר - ספטמבר 2011
ניוזלטר - יולי 2011
ניוזלטר - יוני 2011
ניוזלטר - מרץ 2011
ניוזלטר - ינואר 2011
ניוזלטר - נובמבר 2010
ניוזלטר - אוקטובר 2010
ניוזלטר - ספטמבר 2013
כיצד ערביי ירושלים הפכו "תושבים" ולא "אזרחים"?
למידע נוסף (דצמבר 2014): אודות פרויקט המחקר על השכונות הערביות במזרח ירושלים של המרכז לניהול הסכסוך. בלוג מכון ירושלים לחקר ישראל: התושבים הפלסטינים בירושלים.

-----------------------------------------------------------------------------------------
בחודש יוני 1967, ימים ספורים לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים, נקבעו המהלכים המרכזיים של "איחוד ירושלים," שמשמעותם הייתה למעשה סיפוחה של העיר הערבית, שהייתה תחת שלטון ירדן, לתחומי מדינת ישראל. הנדבך הראשון של החקיקה, שאושרה בממשלה ובכנסת ב-27 ביוני 1967, היה החוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 11) התשכ"'ז-1967. בתיקון זה נוסף סעיף 11ב הקובע כי "המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". לאחר מכן נחקק חוק שאפשר להרחיב את תחום העיר ירושלים והנדבך השלישי היה חקיקת חוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967. חוק זה נועד להבטיח את חופש הגישה למקומות הקדושים ואת שלומם מפני חילול או פגיעה ברגשות המאמינים. אולם המניע המרכזי מאחורי החקיקה היה הרצון להרגיע את העולם הנוצרי המערבי ולהבהיר לו  שמדינת ישראל תכבד ותשמור על המקומות הקדושים הנמצאים עתה תחת שליטתה. 

ד"ר אמנון רמון, חוקר במכון ירושלים, מצא בעקבות מחקר היסטורי מעמיק, כי מאחורי החקיקה עמדו ארבע  החלטות חשובות שהתגבשו בדיוני הממשלה בשבועיים הראשונים לאחר המלחמה, שהשפעתן ניכרת עד היום. 
"ההחלטה הראשונה הייתה לספח את מזרח ירושלים ולא את שטחי הגדה המערבית האחרים לתחום ישראל", הוא מסביר. החלטה זו התקבלה בקונסנזוס מלא של השרים בישיבת הממשלה ב-11 ביוני 1967. השרים התווכחו ביניהם על השאלה באיזה אקט משפטי יש לנקוט כדי להחיל את הריבונות הישראלית במזרח העיר: האם לחוקק למשל חוק מיוחד לירושלים המכריז שהעיר המזרחית היא חלק ממדינת ישראל? או להסתפק בחקיקה "מינורית" יותר, שלא תעורר התנגדות חריפה מצד הקהילה הבינלאומית? האם להתחיל לפעול במזרח העיר ולספק שירותים לתושבים שם ללא חקיקה מיוחדת?". אולם על עצם "מעשה האיחוד" לא היה ערעור.

ההחלטה השנייה הייתה לאפשר לעיריית ירושלים הישראלית, בראשותו של ראש העיר טדי קולק, לספק שירותים במזרח ירושלים. "מעניין לציין שסעיף נוסף בחוק לתיקון פקודת העיריות אפשר לשר הפנים 'למנות מבין יושבי השטח [המצורף] חברים נוספים למועצה'. הכוונה מאחורי החקיקה הייתה להבטיח ייצוג לתושבי מזרח ירושלים במועצת העיר אולם סעיף זה לא יושם מעולם". כך התקבעה למעשה כבר בחודשים הראשונים לאחר מלחמת ששת הימים המציאות שבה אין במועצת העיר ייצוג לתושבים הערבים שהפכו ב-1967 לרבע מאוכלוסיית "ירושלים המאוחדת".

ההחלטה השלישית נגעה לגבולות השטח המסופח והיא נתפסה בעיני רוב השרים כעיצוב גבולות המדינה. בנושא זה לא הייתה הסכמה בין השרים. הממשלה החליטה לא לקבוע מראש את עתידם של שטחי הגדה המערבית ולהחלטה זו היו כמובן השלכות לגבי גבולות ירושלים. "הנחת העבודה בקרב חלק ניכר מהשרים", אומר רמון, "הייתה שגורל שטחים אלה יהיה תלוי במשא ומתן על הסדר עתידי בין ישראל ובין ירדן או במשא ומתן עם גורמים פלסטינים להקמת ישות פלסטינית אוטונומית או עצמאית.  גבולות העיר נקבעו לבסוף על ידי ועדת שרים שהמליצה על הצעת פשרה בין "מכסימליסטים" "ל"מינימליסטים", שכללה תוספת של כ-70 קמ"ר לעיר (לעומת כ-200 קמ"ר על פי ההצעה המכסימליסטית). השיקול הדמוגרפי – צמצום מספר התושבים הערבים שיכללו בשטח המסופח - היה גורם מרכזי מאחורי החלטת הממשלה על גבולות העיר ב-26 ביוני 1967. 

החלטות אלו היוו בסיס להחלטה העומדת במוקד המחקר של רמון: ההחלטה להעניק לערביי מזרח ירושלים (70 אלף איש ב-1967) מעמד של תושבים ולא אזרחים. "ההחלטה ה"זמנית", שהפכה בהמשך למצב של קבע - להעניק לערביי מזרח ירושלים תושבות ישראלית ולאפשר להם לשמור על אזרחותם הירדנית - הייתה הכרעה מרחיקת לכת המשפיעה כמעט על כל תחומי החיים במזרח ירושלים עד היום. ירדן המשיכה להשפיע על היבטים שונים של חיי התושבים: בבתי הספר העירוניים במזרח ירושלים למדו לפי תכנית הלימודים הירדנית ושומרי הווקף בהר הבית המשיכו לקבל משכורות מממשלת ירדן. במזרח ירושלים אף פעל סניף בלתי רשמי בו ניתן היה להאריך את הדרכון הירדני, אך לאחר הודעת ההתנתקות של ירדן מן הגדה מערבית ב-1988 תוקפם של חלק מן הדרכונים פג ותושבים רבים מצאו עצמם ללא אזרחות. ההחלטה על הענקת תושבות ישראלית לצד השמירה על האזרחות הירדנית חיזקה למעשה את מערכת היחסים בין הערבים בירושלים לבין הגדה המערבית וירדן. ערביי מזרח ירושלים יכלו, כמו תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, לבקר בירדן ובמדינות ערב הסמוכות, בהתאם למדיניות הגשרים הפתוחים של שר הביטחון דאז משה דיין. 
אי הפיכתם של תושבי מזרח ירושלים לאזרחים מלאים במדינת ישראל והלימודים במזרח העיר על פי תכנית הלימודים הירדנית היו בין הסיבות המרכזיות לאי השתלבותם בחברה הישראלית בירושלים ובמדינה כולה. הקמתה של הרשות הפלסטינית ב-1994 ומתן זכות הצבעה לערביי מזרח ירושלים ב-1996 בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, שמקום מושבה ברמאללה, סיבכו עוד יותר את מעמדם של תושבי מזרח ירושלים. "עד היום תושבים אלו קרועים בין זהותם כתושבי ישראל, אזרחי ירדן (שהפחיתה בהדרגה את פעילותה במזרח ירושלים מאז 1988) וכפלסטינים הרואים עצמם חלק מן העם הפלסטיני". 

רמון טוען שבניגוד להחלטות אחרות שהתקבלו לאחר מלחמת ששת הימים, בנושא זה של הענקת מעמד התושבות רב הנעלם על הגלוי. "לא ברור כיצד נוצר מעמד מיוחד זה ומדוע לא קיבלו תושבי מזרח ירושלים הערבים אזרחות ישראלית מלאה. לא ברור גם האם מעמדם כ"תושבי ישראל" נקבע מראש על ידי הממשלה או שמא התגבש במשך הזמן בדיעבד כמו "ברירת מחדל " עד שהתקבע סופית בפסק הדין של השופט אהרון ברק בפרשת מוברק עוואד בשנת 1988". רמון מוסיף ומציין כי שאלת מעמדם של תושבי מזרח ירושלים נקשרת כמובן גם לנושא המדיניות הישראלית הכוללת במזרח ירושלים, ולשאלה כיצד ראו מנהיגי המדינה את עתיד העיר והאוכלוסייה הערבית הגדולה שמתגוררת בה.

רמון בודק במחקרו את סוגיית התושבות של ערביי מזרח ירושלים בהקשר הרחב של "איחוד ירושלים", גלגוליה מ-1967 ועד היום, משמעויותיה בחיי היום יום והשלכותיה מרחיקות הלכת על המדיניות הישראלית ופעולות רשויות השלטון במזרח ירושלים עד ימינו. המחקר יכלול דיון בתרחישים שונים והמלצות מדיניות לגבי מעמדם של תושבי מזרח ירושלים בהתבסס על שתי אופציות עתידיות – במצב של העדר הסדר ובנסיבות של התקדמות לקראת הסכם ביניים או הסכם קבע. המחקר עתיד להתפרסם לקראת סוף שנת 2013.

הקודם
חיפוש מתקדם
©כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראל תנאי שימוש יעוץ על ידי InTv.co.il בניית אתרים ICS