תרומות בלוג צור קשר English
מכון ירושלים ללימודי ישראל
דף הבית    חדשות   ניוזלטר- ספטמבר 2014
חדשות
חדשות המכון
כתבו עלינו
מאמרים
ווידאו
מצגות
ניוזלטר
ניוזלטר - יוני 2015
ניוזלטר- ספטמבר 2014
ניוזלטר - יולי 2014
ניוזלטר - מרץ 2014
ניוזלטר - ספטמבר 2013
ניוזלטר - שנתון סטטיסטי לירושלים
ניוזלטר - מאי 2013
ניוזלטר- זוכרים את ברסי
ניוזלטר - דצמבר 2012
ניוזלטר - ספטמבר 2012
ניוזלטר - יולי 2012
ניוזלטר - יוני 2012
ניוזלטר - אפריל 2012
ניוזלטר - פברואר 2012
ניוזלטר - דצמבר 2011
ניוזלטר - ספטמבר 2011
ניוזלטר - יולי 2011
ניוזלטר - יוני 2011
ניוזלטר - מרץ 2011
ניוזלטר - ינואר 2011
ניוזלטר - נובמבר 2010
ניוזלטר - אוקטובר 2010
ניוזלטר- ספטמבר 2014
קיץ 2014: מציאות נפיצה במזרח ירושלים
הלחימה ברצועת עזה הסיחה את הדעת מן ההתרחשויות שפקדו את ירושלים בחודשיים האחרונים. רצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו-חדיר ב-2 ביולי, הביא לגל הפגנות והתפרעויות אשר נמשך במזרח ירושלים כמעט ללא הפוגה. גל זה כולל הפרות-סדר במתחם הר הבית, יידוי אבנים ובקבוקי-תבערה לעבר הרכבת הקלה ומתחמי התיישבות יהודית בתוך שכונות ערביות כמו מעלה הזיתים בראס אל-עמוד, אזור בית-יהונתן בסילוואן ושכונת נוף-ציון הסמוכה לג'בל-מוכּבּר. בחודש יולי השנה התרחשו באזורים אלה 360 אירועים אלימים – עלייה של כמעט 100% לעומת יולי 2013. על פי נתוני השב"כ בוצעו בעיר 152 פיגועים בחודשים יולי-אוגוסט 2014, וזאת לעומת 22 פיגועים שנעשו בחודשיים שקדמו להם. 

ב-4 באוגוסט התרחשו בירושלים שני פיגועים חמורים: נהג דחפור ערבי פגע באוטובוס ודרס למוות אברך חרדי בשייח' ג'ראח. באותו יום ירה רוכב אופנוע בחייל שעמד סמוך למנהרת הר הצופים. ב-23 באוגוסט נורה צעיר ערבי שנחשד בירי ממחנה הפליטים שועפט לעבר פסגת-זאב. ב-7 בספטמבר נפטר הנער מוחמד סנוקרוט לאחר שנפצע קשה מירי שוטרים בהפגנה בשכונת ואדי-ג'וז. מותו עורר גל נוסף של מהומות שהגיע לשיאן בהצתת תחנת הדלק שבין הגבעה הצרפתית לעיסווייה. המשטרה מסרה כי מאז שהחלו האירועים ועד ה-11 בספטמבר 2014 נעצרו במזרח ירושלים מעל 700 חשודים בהפרות-סדר (חלק גדול מהם קטינים) ונגד יותר מ-200 הוגשו כתבי-אישום ובקשות למעצר עד תום ההליכים. באירועים נפצעו 107 שוטרים. 
בה בעת היו גם התקפות אלימות של יהודים נגד ערבים. התקפות כאלו היו בין השאר במרכז העיר, ברכבת הקלה, בקניון בפסגת-זאב ועוד. ב-25 ביולי הותקפו שני צעירים ערבים בידי קבוצת צעירים יהודים בשכונת נווה-יעקב ונפצעו קשה. הלחימה בעזה, ימי הרמדאן  והזדהות תושבי מזרח העיר עם המאבק הלאומי הפלסטיני רק הוסיפו שמן למדורה, אך האירועים בירושלים נמשכו גם לאחר תום הלחימה בעזה והם בולטים במיוחד על רקע השקט היחסי השורר בגדה המערבית. 
ההפגנות והמהומות מעלות מחדש על סדר היום את המציאות המורכבת והטעונה השוררת במזרח ירושלים ואת מערכת היחסים המתוחה שבין יהודים לערבים בעיר. ד"ר אמנון רמון וליאור להרס, חוקרי מכון ירושלים לחקר ישראל, העוסקים במחקר המציאות המורכבת במזרח ירושלים, בחנו את האירועים האחרונים בניסיון להבין את הרקע ואת התנאים שהובילו אליהם,  הם טוענים ש"יש צורך להבחין בין המצב הנפיץ וגורמי היסוד המזינים אותו, לבין הגורמים המזדמנים המלבּים את המתיחות ומציתים התפרצויות תקופתיות". בחודש הבא יתפרסם מסמך מפורט, שכתבו שני החוקרים, הסוקר הן את גורמי היסוד המאפיינים את מזרח העיר והן את הגורמים המזדמנים המלבּים את המתח. המסמך אף מציע לקובעי המדיניות כמה דרכים להפגת המתח בטווח המידי ובטווח הבינוני-ארוך.

רמון ולהרס מונים כמה גורמי-יסוד ותהליכי-עומק היוצרים את המציאות המורכבת במזרח ירושלים: 
1. מאבק לאומי: התושבים הערבים של מזרח ירושלים הם חלק מן החברה הפלסטינית החיה בגדה המערבית והם רואים עצמם מחויבים לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. תהליכים ואירועים המתרחשים בזירות הסכסוך הישראלי-פלסטיני זולגים עד מהרה למזרח ירושלים ומשפיעים על המתרחש בה. לכן לא ניתן לבודד מרחב זה מהקשרו הפלסטיני הרחב. 
2. אי-ודאות מתמשכת: תושבי מזרח ירושלים חיים מאז 1967 במצב של אי-ודאות לגבי עתידם וגורלם. הקמת גדר ההפרדה בין מזרח ירושלים לבין הגדה המערבית הבליטה עוד יותר את מעמדם המיוחד של תושבי מזרח העיר, את ההבחנה בינם לבין בני-עמם ואת סימן השאלה המרחף על עתידם. הגדר גם חיזקה את תחושת בידודם הן מצד הרשות הפלסטינית והן מצד ישראל. תושבי מזרח ירושלים חשים שהנהגת הרשות הפלסטינית זנחה אותם ושישראל מתעלמת מצורכיהם ומקפחת אותם. תהליכים אלה הגבירו את הייאוש, את חוסר הוודאות ואת חוסר התקווה בקרב חלקים ניכרים מן האוכלוסייה המזרח ירושלמית, הנתונה במאבק הישרדות יומיומי.
 3. חברה מפוצלת וחלשה בתהליך שינוי, וללא מנהיגות מרכזית: מאז 1967 נתונה אוכלוסיית מזרח ירושלים במעבר מואץ מחברה פטריארכלית מסורתית לחברה מודרנית. אין לה הנהגה מרכזית וניכרת בה מגמת התחזקות של גורמים מוסלמיים רדיקלים וזאת על רקע חולשתה של הרשות הפלסטינית ואי-יכולתה לפעול במזרח ירושלים. גם גורמי החברה האזרחית חלשים והשפעתם על הנעשה מועטה. בשנים האחרונות נסגרו רוב המוסדות החברתיים והתרבותיים בעיר וחלקם עברו לרמאללה. 
 4. מצב כלכלי: שיעורי העוני במזרח ירושלים גבוהים מאוד: 77% מן המשפחות הערביות ו-83% מן הילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. כל השכונות הערביות של מזרח העיר נכללות באשכולות 5-2 מבחינה חברתית-כלכלית (הרבעון התחתון של המדד). 
5. פערים עצומים וקיפוח: במזרח ירושלים ניכרת הזנחה עמוקה, מתמשכת ומצטברת של השירותים העירוניים והממשלתיים, הן בשירותים החברתיים והן בתשתיות הפיזיות. בין השאר ניתן לציין מחסור גדול מאוד בחדרי-לימוד במוסדות החינוך, עומס רב של פונים ללשכות הרווחה, מערכת כבישים ירודה מאוד, קשיים בתחבורה הציבורית, אזורים רבים אינם מחוברים לביוב, מחסור בגנים ציבוריים, אי-אכיפת החוק והסדר, ועוד.
 6. דיור, תכנון ובנייה: התושבים הערבים של מזרח ירושלים סובלים ממצוקת-דיור קשה ומצפיפות-דיור גבוהה. מאז 1967 לא היו כמעט יוזמות לבנייה ציבורית רחבת-היקף עבורם. היקף הבנייה הציבורית במזרח העיר הגיע למאות אחדות של  יחידות-דיור, וזאת לעומת אלפי יחידות-דיור שנבנו לאוכלוסייה היהודית. צפיפות הדיור הממוצעת בשכונות הערביות גבוהה לאין ערוך מזו שבשכונות היהודיות. היעדר הסדר-קרקעות ברוב שטחי מזרח ירושלים והמחסור בתכניות מפורטות, מקשים מאוד הן על הבנייה בהיתר והן על הקצאת שטחים לבניית מוסדות-ציבור ולפיתוח גנים ציבוריים. 
 7. גדר ההפרדה: גדר ההפרדה ניתקה את מזרח ירושלים מן העורף הטבעי שלה בגדה המערבית, קטעה קשרים משפחתיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים ופגעה קשה בכלכלתה. הגדר הותירה יישובים כמחנה הפליטים שועפט וסביבותיו וכפר עקב בצד הפלסטיני של הגדר, למרות שהם נכללים בתחום המוניציפלי של העיר. כך נוצרו "שטחי-הפקר" שהחוק  אינו שולט בהם ושהעירייה מתקשה לספק להם שירותים. הגדר הביאה גם להגירה של תושבים מן הפרברים אל תוך העיר פנימה – דבר שהגביר את הצפיפות והעלה את מחירי הדיור והשכירות.
8. מעמד משפטי מורכב – מאז 1967 ערביי מזרח ירושלים חיים במעמד של "תושבי-קבע" שאינם אזרחים. מעמדם זה מקנה להם זכויות סוציאליות וחופש תנועה, אך הם אינם נושאים דרכון ישראלי ואינם מצביעים לכנסת. הבעיה המרכזית של התושבוּת היא האפשרות לאבד אותה כתוצאה משהייה ארוכה בחו"ל, השתקעות במדינה אחרת או הגירה אל הפרוורים שמחוץ לעיר. מאז 1967 שלל משרד הפנים את מעמד התושבות של כ-14 אלף תושבים ממזרח ירושלים – מה שתרם לתחושת האי-ודאות וחוסר הביטחון של התושבים. 

על בְּסיס המצב הקשה והטעון ולאור תהליכי העומק שתוארו לעיל, ניתן, לדעת רמון ולהרס  להצביע על מספר גורמים מזדמנים המלבּים את המתיחות; חלקם השפיעו גם על אירועי הקיץ האחרון: 
1. אירועי אלימות בתחומי העיר: התנגשויות אלימות בין יהודים לערבים ולהפך, גורמות כמובן להסלמה. האירוע שהצית את האירועים הנוכחיים היה רצח הנער מוחמד אבו-חדיר משועפט ב-2 ביולי. השמועות שנפוצו תחילה על כך שהרצח בוצע כביכול על רקע שאינו לאומני הגבירו את זעם התושבים וכך גם המכות שספג בן-דודו משוטרי מג"ב בהפגנת המחאה על הרצח. את מעשה הרצח של אבו-חדיר יש לראות על רקע הגידול במספר מעשי ההסתה והאלימות של יהודים נגד ערבים בירושלים: תקיפות של צעירים ערבים במרכז העיר; פעולות נגד בתי-עסק המעסיקים ערבים; חילול בתי-קברות מוסלמיים ואתרים נוצריים; הצתת מכוניות וריסוס כתובות-נאצה נגד ערבים, ועוד. התחושה הרווחת במזרח ירושלים היא כי מעשים אלה אינם מטופלים ברצינות על ידי המשטרה והרשויות.  

2. אירועים כלליים בזירה הישראלית-פלסטינית: האירועים במזרח ירושלים מושפעים מן המתיחות הכללית בסכסוך הישראלי-פלסטיני: תחילה בגדה המערבית – על רקע מעצרם של מאות פעילי חמאס (בעקבות חטיפת שלושת הנערים בגוש-עציון) ולאחר מכן ברצועת-עזה, על רקע מבצע "צוק איתן". לאירועים אלה היתוסף גם הממד הדתי של חודש הרמדאן והיו שכינו אותם "אינתיפאדת הרמדאן". 
3. הר הבית: מהלכים הנוגעים למִתחם הר הבית/חראם א שריף, גורמים להסלמה מאז ומתמיד. כך קרה בעקבות הגבלות הגיל שהטילה המשטרה על כניסת מתפללים למסגדים בימי שישי מטעמים של שמירה על הביטחון והסדר הציבורי. הגבלות אלו הובילו לתפילות-מחאה המוניות מחוץ לשערי העיר העתיקה והגבירו את המתח. תרמו לכך גם פעולות שהתפרשו כניסיון ישראלי לשנות את הסטטוס-קוו על ההר, ובהן הגידול בהיקף הקבוצות היהודיות המנסות לעלות להר ולהתפלל בו, התבטאויות של חברי-כנסת ושרים, דיונים שהתנהלו באחרונה בוועדת הפנים של הכנסת, ועוד.
 4. התיישבות יהודית בשכונות ערביות: קידום ההתיישבות היהודית בתוככי שכונות ערביות במזרח העיר ביוזמת עמותות יהודיות אידיאולוגיות, מגביר את המתיחות במזרח העיר וגורם לחיכוכים ולהתפרצויות אלימות. התושבים הערבים רואים בהתיישבות זו פגיעה בוטה בצביון ובנוף האורבני של שכונותיהם והוכחה לשאיפה ישראלית להשתלט על אזורים נוספים במזרח ירושלים. 
על רקע המציאות המורכבת והנפיצה שתוארה לעיל, מציעים רמון ולהרס כמה דרכים להתמודדות עם המתחים ולהפגתם:
בטווח הקצר: 
1. מאבק באלימות: יש לנהל מאבק נחוש ומתמשך במעשי האלימות וההסתה של יהודים כנגד ערבים בירושלים, ולהפך. מאבק זה צריך לכלול הצהרות פומביות של מנהיגים שיוקיעו מעשים כאלה ברמה הלאומית והעירונית גם יחד. יש לטפל ביד קשה בהסתה המתנהלת בכל המישורים, כולל ברשתות החברתיות.
2. התפילות על הר הבית: בהתחשב בנסיבות, יש לשקול הקלות בכניסת מתפללים מוסלמים למתחם הר הבית, ולוּ כדי למנוע תפילות המוניות בשערי העיר העתיקה, הגוררות עימותים עם כוחות הביטחון. כמו כן יש למנוע חיכוכים בין מבקרים יהודים בהר הבית לבין מוסלמים הנמצאים שם, ולהבהיר כי אין כוונה לשנות את הסטטוס-קוו הנוהג שם.   
3. ניהול רגיש וממתן: כדי להפיג את המתח במזרח העיר יש להימנע מפעולות העלולות להפר איזונים עדינים ורגישים. מדובר בעיקר במהלכים ובפרויקטים בעלי רגישות גבוהה באגן ההיסטורי או הקמת נקודות-התיישבות יהודיות בלב שכונות ערביות.
4. מיסוד ועידוד מנגנוני-הידברות: יש לעודד ערוצי-דיאלוג קבועים ומתמשכים בין העירייה והמשטרה לבין נציגי האוכלוסייה המקומית. במקביל יש לעודד מפגשי-הידברות בין נציגים משכונות יהודיות לנציגי שכונות ערביות.
המלצות לטווח הבינוני והארוך יותר: 
1. שיפור תנאי-חייהם של התושבים: נדרשת פעולה רחבה ואפקטיבית לשיפור השירותים החברתיים במזרח ירושלים בנושאי רווחה, בריאות, תעסוקה ושמירת החוק והסדר. כמו כן יש לפעול לשיפור התשתיות הפיזיות כמו מערכת הכבישים, מערך התחבורה, חיבור שכונות לביוב ואספקת מים סדירה. יש לפעול לשיפור משמעותי של איכות החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה פדגוגית. ראש העיר, ניר ברקת, מנסה להנהיג מדיניות עירונית של צמצום פערים, אך המשאבים לכך מוגבלים. לאחרונה החליטה ממשלת-ישראל להתמודד עם ההזנחה המתמשכת במזרח העיר בתחום החברתי-כלכלי. החלטה זו היא  צעד בכיוון הנכון, אך יש לדאוג שיוקצו לכך המשאבים הדרושים ושהתכנית תתייחס לבעיות מרכזיות בתחומים נוספים ותמומש בשיתוף התושבים.  
2. דיור ובנייה: יש לקדם פתרונות-דיור בהיקף נרחב ולממש תכניות שיישומן מתעכב זה מכבר. יש לקדם הסדר-קרקעות ולאשר תכניות-מתאר שמטרתן להסיר חסמים וקשיים בתחום זה, המעורר תחושות קיפוח ומרירות יותר מכל תחום אחר במזרח העיר. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית-ירושלים אישרה לאחרונה תכנית-אב להרחבת שכונת ערב א-סוואחרה. זהו צעד נכון וחיובי ויש לקדם מהלכים דומים בשכונות ערביות נוספות. 
3. מעמד האוכלוסייה: אנו ממליצים לחזק את מעמד התושבוּת של ערביי מזרח ירושלים, להבטיח את הזכויות הכרוכות בו ולצמצם ככל האפשר את האפשרויות לשלילתו של מעמד זה.
4. יזמות וכלכלה: יש לסייע למגזר הפרטי ולהעצים את יכולותיו בתחומי התיירות, המסחר וההיי-טק, במטרה לחזק את כלכלת מזרח ירושלים. זאת בהמשך לפעילותה של היחידה לפיתוח ויזמות, שהחלה לפעול לאחרונה ביוזמת המשרד לירושלים והתפוצות. יש לשקול העברת סמכויות ואחריות לאספקת שירותים מסוימים לידי המנהלים הקהילתיים. 
רמון ולהרס מדגישים כי המציאות המורכבת השוררת במזרח ירושלים, מחייבת ניתוח של  גורמי העומק היוצרים את המצב הטעון והנפיץ לצד הגורמים המִשתנים אשר תורמים אף הם למתיחות, להסלמה ולהתפרצויות אלימות. הבנת גורמים אלה יכולה לסייע למקבלי ההחלטות לנהל את העיר באופן שיפיג את המתחים ויצמצם את השלכותיהם. ניהול כזה צריך להתבסס על שיפור משמעותי באיכות חיי התושבים במזרח העיר ועל רגישות גבוהה כלפי האיזונים העדינים השוררים באזורים הרגישים, בשכונות הערביות ובאגן ההיסטורי. החוקרים מדגישים כי הרשויות הישראליות חייבות למלא תפקיד מרכזי ודומיננטי בתהליכים המתרחשים במזרח ירושלים. הם ממליצים על מדיניות ישראלית מקיפה הכוללת השקעה מסיבית במזרח ירושלים, הן בתחום החברתי והן בתחום הפיזי. הם טוענים כי העלאת מצבם הקשה והטעון של תושבי מזרח ירושלים לסדר-עדיפויות גבוה של מקבלי ההחלטות ופעולה ברוח ההצעות שהוזכרו לעיל, עשויות לשכך באופן משמעותי את המתחים הגואים לאחרונה במזרח ירושלים ולטעת בלב התושבים תקווה לעתיד טוב יותר.  

הקודם הבא
חיפוש מתקדם
©כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראל תנאי שימוש יעוץ על ידי InTv.co.il בניית אתרים ICS