תרומות בלוג צור קשר English
מכון ירושלים ללימודי ישראל
דף הבית    פרסומים   ניהול הסכסוך
פרסומים
ירושלים
סביבה וקיימות
ניהול הסכסוך
חדשנות וצמיחה
חיפוש במאמרים
ניהול הסכסוך
דרך לסיום הסכסוך בהר הבית: ספר חדש של פרופ' רייטר
פרופ' יצחק רייטר 2017

ספר חדש של מומחה לסכסוכים במקומות קדושים מציע דרך לסיום הסכסוך בהר הבית

ספרו של פרופ' יצחק רייטר ממכון ירושלים למחקרי מדיניות ומהמכללה האקדמית אשקלון מנתח 14 סכסוכים במקומות קדושים בארץ ומציע ארגז כלים למניעת סכסוכים, לניהולם ולפתרונם. 
הספר יצא לאחרונה בהוצאת רוטלדג' הפועלת מלונדון וניו-יורק: 
Yitzhak Reiter, Contested Holy Places in Israel-Palestine: Sharing and Conflict Resolution (London and New York: Routledge, 2017).

הקדמה

במהלך עשרים השנים האחרונות, יש הבנה הולכת וגוברת בקרב חוקרים, כי סכסוכים במקומות קדושים שונים מסכסוכים טריטוריאליים אחרים. לאתר קדוש יש משמעות עמוקה של אמונות, רגשות חזקים, ערכים "קדושים" ותפיסות של זהות עצמית; ולכן כדי לפתור קונפליקטים על המקומות הקדושים, צריך להיות מצויד בידע מורכב. ידע זה כולל את ההבנה של המשמעות התרבותית, הדתית, החברתית והפוליטית של המקום הקדוש לכל אחת מהקבוצות המתחרות, כמו גם היכרות עם סכסוכים דומים במקומות אחרים בעולם. החוקרים שלמדו את המצב במקומות קדושים משותפים מדגישים במחקריהם את אופי הסכסוך ואת הסבירות לפתרון, אך רובם אינם מתייחסים ליעילות ולאפקטיביות של הכלים השונים לפתרון סכסוכים. 
ספר זה מבקש למלא את הפער בספרות הקיימת על ידי יצירת בסיס אנליטי ראשוני להערכת התועלת של שיטות לפתרון סכסוכים במקומות קדושים. מעבר לתרומה לגוף הידע האקדמי, המחקר נועד לסייע גם למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב להבין טוב יותר את המורכבות של יישוב סכסוכים במקומות קדושים משותפים. 
הספר מציג ניתוח של 14 סכסוכים על מקומות קדושים משותפים בארץ-ישראל בממד השוואתי למקרים (ראו בקישור לאתר הוצאת הספרים) דומים מאזורים אחרים ודן ביעילות הפעלתם של 15 שיטות שונות לטיפול בהם. 

להלן הכלים העיקריים של טיפול בסכסוכים שנסקרו במחקר ממויינים לארבע קבוצות:

א. אמצעים התורמים למניעת סכסוכים

1. שמירה קפדנית על הסטטוס קוו
2. מעקב ואכיפה קפדנית של חוק וסדר
3. דיאלוג מתמשך
4. הכרה בזכויות ובזיקה של הקבוצה האחרת
5. תועלות כלכליות

ב. שיטות בקרת נזקים בסכסוכים

1. שימוש בוועדות חקירה משפטיות או מינהליות לעיכוב ולהפסקת אלימות
2. שקיפות

ג. כלים לניהול סכסוכים

1. דיאלוג ככלי של הקלה
2. גישור ופיוס
3. ועדה לחקר האמת ולבדיקת העובדות
4. ועדה טכנית של מומחים
5. תביעות בבית משפט

ד. שיטות פתרון סכסוכים

1. חלוקת זמני השימוש
2. הגדלת המרחב הקדוש והקצאתו מחדש
3. ייצוג מתקן (במסגרת 'צדק מעברי')

בסיום הספר דן המחבר בדרכים לנהל או לפתור את הסכסוך על הר הבית:

המחבר מציע פתרון המספק מענה לאינטרסים העיקריים של שני הצדדים, החל מנקודות ההתחלה המינימליות שלהם. ייתכן שהפלסטינים לא יסכימו לחלוק את הריבונות באל-חרם אל-שריף, אך הם עשויים להסכים שהכותל יישאר בידי ישראל, שכן הוא נמצא תחת שליטה ישראלית במשך כמעט חמישה עשורים. מנקודת מבט ישראלית, הכותל המערבי משמש כתחליף למציאות, המסמלות את בית המקדש. 
המחבר מעריך כי הדרישות המינימליות של ישראל לגבי הר הבית יהיו כדלקמן: חידוש הגישה החופשית בשעות פתיחה מתואמות (למעט זכות פולחן שלא ניתן ליישמה); הכרה פלסטינית בקשר הדתי-היסטורי למקום; הגבלת שינויים באופי הפיזי של המתחם ושימור עתיקותיו; ולבסוף, מניעת מוסלמים מלהתנכל למתפללי הכותל על ידי השלכת אבנים ממרומי הרחבה העליונה.
בכל הסכם מדיני בדבר הסמכות בהר הבית, אף צד לא יכול להיות מוצג כמובס במשא ומתן, או כצד  שוויתר על זכויות שהיו בידיו קודם לכן. המחבר מציע הסדר לפיו הפלסטינים יוכלו לומר שהם הכוח הריבוני, והם יכולים לבטא את הכוח הזה על ידי העלאת דגל לאומי פלסטיני, גם אם הסכם השלום לא ייקבע את ריבונותם במקום. מצד שני, בהצגת הסכם שלום עתידי לציבור הישראלי, צריך להיות ברור שישראל לא ויתרה על כוח אפקטיבי שהיה לה לפני חתימת ההסכם. במקום זאת, יש לציין שההסכם משקף את המצב הקיים, וכי תנאי ההסכם הם רק חידושו של הסטטוס קוו שלאחר 1967 (שבו היה הר הבית למעשה תחת שליטה מוסלמית). בנוסף, הסכם כזה צריך לכלול הכרה פלסטינית בסמכויות ריבוניות ישראליות, במיוחד בתחום הביטחון.
הריבונות הייתה תמיד מכשול להשגת פתרון במקומות קדושים משותפים. הריבונות נושאת ערך סמלי ופסיכולוגי. בימי הביניים היה דו-קיום יהודי-מוסלמי-נוצרי במקומות פולחן פופולריים. כך היו מערות אליהו בחיפה, קבר שמואל ליד ירושלים ועשרות קברי צדיקים אחרים. מצב זה היה אפשרי כל עוד אף אחד מהצדדים לא ערער על בעלותו של הצד האחר. יהודים יכלו להתפלל בקבר שמואל, משום שהם לא קראו תיגר על זכותם של המוסלמים במסגד מעל המערה ובתוך המתחם כולו. מערת המכפלה בחברון מציעה דוגמה נוספת. לאחר 1967 חתם ראש עיריית חברון, מוחמד עלי אל-ג'עברי, על הסכם בכתב עם שר הביטחון משה דיין, שקיבל את הגישה והפולחן היהודיים באתר זה, עם הגבלות זמן ומקום. עצם החתימה על ההסכם מהצד הישראלי הייתה הכרה בזכותם של המוסלמים לבעלות ולריבונות, ובכך אפשרה גישה ליהודים. עם זאת, הצד היהודי ניצל את כוחו על מנת לחלק באופן חד צדדי את המרחב המקודש. בהתבסס על ניסיון זה, לדעת המחבר, לא יהיה פתרון לסוגיית הר הבית/אל-חרם אל-שריף ללא הכרה ישראלית בשליטה המוסלמית האפקטיבית באתר זה, וללא ההכרה של הווקף המוסלמי בקשר הדתי-היסטורי של היהודים אל הר הבית. 

להלן שלושה פתרונות אפשריים שונים בהסכם בדבר הסמכות והמנהל על הר הבית.

1. חזרה לסטטוס-קוו שלפני 1996 עם שינויים קלים

המצב שהתקיים בין 1967 ל - 1996, בין מינהלת הווקף לבין הרשויות הישראליות, הוכיח שהסדרים בלתי רשמיים בדבר גישה חופשית לאתר וניהולו יכולים להישמר לאורך זמן. עם זאת, סוגיות הנוגעות לריבונות, לזכותם של היהודים לפולחן, ולשמירת אופיו הפיזי של האתר, שבהם ניסתה ישראל ללא הצלחה לכפות שינויים, מחייבים משא ומתן. במילים אחרות, הסטטוס קוו לאחר 1967 היה זקוק לשינויים קלים שמשקפים את המצב החדש. ישראל עשויה להסכים להמשך שליטה מוסלמית בהר הבית בתנאים הבאים: שסמכויות ריבוניות שיוענקו לצד הפלסטיני/מוסלמי לא יכללו ביטחון ויישמרו אינטרסים חיוניים אחרים של ישראל, ובכלל זה: שימור אופיו הפיזי של האתר, סמכות שיפוט של ישראלים שהפרו חוקים במרחב הר הבית וגישה חופשית למתחם. בהסדר מסוג זה  הפלסטינים יקבלו ריבונות מופחתת – כלומר, ריבונות שבה נפגעו סמכויות מסוימות של הריבונות המוחלטת לטובת ויתורים בסוגיות קריטיות החשובות לישראל, ובו בזמן גריעה זו לא תפגע בהיבטים הסמליים של הריבונות של הצד הפלסטיני/המוסלמי.

2. ניהול או פיקוח בינלאומי

מאחר שהסכם על הר הבית יהיה חלק מהפתרון של העיר העתיקה / האגן ההיסטורי הדתי של ירושלים, במשטר מיוחד עם פיקוח בינלאומי, הווקף ימשיך לנהל את אל-חרם אל-שריף ורשויות ישראליות ימשיכו לנהל את הכותל המערבי. שני הצדדים יהיו כפופים לגוף בינלאומי ויהיו כפופים לאמנה ולכללים מיוחדים שיכפיף הגוף הבינלאומי, כולל שימוש בכוח משטרה משלו. המילה "ריבונות" לא תוזכר בהסכם.

3. הרחבת המרחב הקדוש

מנקודת מבט מוסלמית, מתן אפשרות ליהודים להתפלל במסגרת אל-חרם אל-שריף הוא בלתי-אפשרי, גם לא בחלוקת זמנים או בחלוקה מרחבית. האפשרות היחידה שיכולה להצליח היא הרחבת המרחב הקדוש והקצאת מקום ליהודים, כמו שנעשה בניסיון להגדיל את מרחב הפולחן בכותל המערבי. הדבר יכול להיעשות על ידי הוספת משטח מוגבה אל מחוץ לרחבת הר הבית, אשר יהיה צמוד להר הבית וממנו יוכלו מתפללים להשקיף על כיפת הסלע ולכוון תפילתם למקום בו הם מאמינים שעמד בית המקדש.
נקודות להסדר ביניים ולהפעלה גם במקרה של הגעה להסכם קבע:
- הקמת ועדה מקצועית של מומחים לארכיאולוגיה, שימור, בניה וביטחון עם ייצוג לירדן, הרשות הפלסטינית וישראל, שיפגשו לעיתים תכופות לתיאום ביניהם.
- חידוש ביקור התיירים בתוך כיפת הסלע ומסגד אלאקצא והמוזיאון האסלאמי, כפי שהיה לפני ספטמבר 2000.
- קביעת מכסות של מבקרים מדי יום ואת המספר המקסימלי של קבוצות ביקור, כמו גם קביעה של מי וכמה שומרי ליווי יהיו לכל קבוצה.
- הווקף צריך להיות אחראי למניעת השימוש במתחם להפגנות של פעולות אלימות נגד מבקרים.
- על ישראל לצמצם באופן משמעותי את הזדמנויות הביקור של קנאים אידיאולוגיים ופוליטיקאים, בדיוק כפי שהמשטרה הגבילה את ביקורי נאמני הר הבית עד 1996.
- המשטרה לא צריכה לפרוץ לתוך מתחם הר הבית. המשימה לשמור על הביטחון והסדר הציבורי בתוך המרחב הקדוש תימסר לידי הווקף הירדני, שיתוגבר בשומרים נוספים.
- הווקף לא יאפשר עריכת דרשות הסתה פוליטיות ושידורן ממסגד אלאקצא.
- על הצדדים להימנע מלנהל עבודות ציבוריות של חפירה בתוך או בסביבת הר הבית ללא תיאום והסכמה דו-צדדית.
- הצדדים אינם צריכים לתמוך בקבוצה או אדם פרטי שחזונו האידיאולוגי תומך בשינוי הסטטוס קוו ובשלילת זיקתו של האחר לאתר.
- על הצדדים למנוע תמיכה ולהתנער מכל ארגון או אדם המבטאים דעות השוללות את זיקתו של האחר לאתר.


הבא
חיפוש מתקדם
©כל הזכויות שמורות למכון ירושלים לחקר ישראל תנאי שימוש יעוץ על ידי InTv.co.il בניית אתרים ICS