לפי נתוני האוכלוסייה אותם מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 התגוררו בירושלים 874,200 תושבים, בתל אביב כחצי מזה (435,900), ובחיפה כשליש מבירושלים (279,200 תושבים). אוכלוסייה זו היא האוכלוסייה הקבועה, אך בהיותן ערים מטרופוליניות, אוכלוסייתן של ערים אלו גדלה מדי בוקר, כאשר עשרות אלפי אנשים נכנסים לעיר לצרכי תעסוקה, לימודים ועוד. עיר מטרופולינית משמשת כמרכז עבור "ערי השינה" שמקיפות אותה, בעיקר עבור תעסוקה.
 
לפי נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס, העיר אליה נכנס המספר הרב ביותר של יוממים היא תל אביב. מספר המועסקים העובדים בתל אביב אך מתגוררים בערים אחרות הוא 257,000 – יותר מכל אוכלוסייתה של ראשון-לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל.
 
לחיפה נכנסים בכל בוקר 80,200 מועסקים, ולירושלים 77,100. בנוסף למועסקים, נכנסים לעיר גם סטודנטים, תלמידים, ואנשים נוספים שיש להם סידורים בעיר הגדולה.
 
האוכלוסייה המשתמשת בשירותים העירוניים במשך היום היא, אם כך, אוכלוסייה גדולה בהרבה מזו המתגוררת בעיר דרך קבע, אך על-מנת לחשב את גודלה של אוכלוסיית היום, יש להפחית את העובדים תושבי העיר, היוצאים לעבוד מחוץ לה. לאחר הפחתה זו מסתבר כי גודל אוכלוסיית היום של תל אביב הוא 604,600 תושבים, כלומר תוספת של 39% לאוכלוסייה הקבועה, של חיפה 321,100 (תוספת של 15%), ושל ירושלים 917,800 תושבים (תוספת של 5% לאוכלוסייה הקבועה). מבין הערים הגדולות, בנוסף לשלוש שצויינו, גם פתח-תקווה מוסיפה לאוכלוסייתה מדי בוקר (תוספת של 6,900 או 3%), ולעומת זאת יתר הערים הגדולות יורדות באוכלוסייתן בבוקר.
 
ירושלים היא מקרה מיוחד בהקשר זה, מפני שבתוך העיר כלולות שכונות גדולות, שגודלה של כל אחת מהן הוא כשל עיר. באחד הטורים הבאים ננסה לאמוד את "אוכלוסיית היום" של מרכזי התעסוקה העירוניים, לעומת "ערי השינה" שבתוך ירושלים.