אחד המאפיינים העיקריים של עיר מרכזית היא כוח המשיכה שלה, או מספר האנשים שאינם תושביה, המגיעים אליה. לרוב אנו מודדים את כושר המשיכה על-ידי מספר המועסקים הנכנסים לעיר לצורך עבודה בה – אלו הם היוממים המאפיינים כל עיר מטרופולינית. אך אנשים נכנסים אל העיר המרכזית למגוון מטרות, וביניהן לימודים, תרבות, "סידורים" ועוד. מסתבר כי יוממי התעסוקה כפי הנראה אינם מהווים רוב בקרב הנכנסים לירושלים. למסקנה זו ניתן להגיע על-ידי בדיקת מספר המכוניות הנכנסות לעיר.
69 אלף מהמועסקים בירושלים בשנים 2009/10 לא היו תושבי העיר, כלומר נכנסו אליה לצורך תעסוקה. אך לפי ספירות תנועה מתברר כי מספר המכוניות שנכנסו לעיר מדי יום היה גבוה בהרבה, ועמד בשנת 2011 על 140 אלף מכוניות מדי יום בימים א'-ה', ומובן שבחלק גדול מהמכוניות יושב יותר מאדם אחד. מספר זה מתייחס לכל שעות היממה.
הכביש דרכו נכנסות לירושלים בימי חול המספר הרב ביותר של מכוניות הוא כביש 1 מכוון מבשרת ציון, דרכו נכנסות לעיר 59 אלף מכוניות. כבישים נוספים מהם נכנסות מכוניות רבות הם כביש 1 מכוון מעלה אדומים (24 אלף), כביש 404 (המשכו של כביש 443) מכיוון צפון (18 אלף), וכביש 60 מכיוון גוש עציון (13 אלף).
חשוב לציין כי חלק מהנכנסים אל העיר הם בבחינת "תנועה עוברת" כלומר ממשיכים ליעד אחר. אך ניתן להניח כי בירושלים (בניגוד לתל-אביב למשל) קטן חלקה של תנועה זו.
שאלה נוספת שניתן לבחון באמצעות ספירות התנועה היא היוממות אל ירושלים לעומת היוממות ממנה. קטע הכביש שנבחן לצורך כך הוא כביש 1 בקטע שורש – שער הגיא. מן הנתונים עולה כי בשעות הבוקר – בין השעות 7:00-10:00 – עולה מספר המכוניות הנוסעות לכיוון ירושלים על מספר המכוניות הנוסעות לכיוון השפלה, בשיעור של 260-650 מכוניות בשעה. לדוגמה בשעה 9:00 נוסעות 2,660 מכוניות בשעה בכיוון ירושלים, לעומת 2,010 לכיוון השפלה. בשעות אחר הצהרים, בין השעות 13:00-17:00 עולה מספר הנוסעים לכיוון השפלה על מספר הנוסעים לכיוון ירושלים בשיעור של 250-600 מכוניות בשעה. לדוגמה בשעה 15:00 נוסעות 2,930 מכוניות לכיוון השפלה, לעומת 2,340 מכוניות בשעה לכיוון ירושלים. יוצא אפוא כי בשעות בהן נוסעים בדרך-כלל אל העבודה, עולה התנועה אל ירושלים על התנועה בכיוון ההפוך, בעוד שבשעות החזרה מהעבודה, המצב הפוך.
מקורות הנתונים: ספירות תנועה בדרכים לא עירוניות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לירושלים 2012, מכון ירושלים לחקר ישראל