המצאות רבות המציא הראש חובש הכיפה בתקופת הקורונה:
בר-מצווה-זום, חופת קורונה, שיעורי תורה מקוונים לרבבותיהם ואפילו הלוויות מבעד למסך. את המגזר החרדי כבשו בסערה קווי הטלפון ההמוניים דרכם מועברים שיעורי תורה, חומרי לימוד לתלמידות בתי הספר, חדשות ועדכונים, דרשות ודברי חיזוק מפי רבניות ורבנים ועוד ועוד.
אך אין ספק שהסטארטאפ הלוהט ביותר הוא מנייני המרפסות. והחצרות. וגני השעשועים. וכל שטח פתוח אחר שתוכלו לחשוב עליו. ההנחיות שאסרו על קיום מניינים בבתי הכנסת, גרמו לפריחת המניינים מחוצה להם. ובמניינים כאלה, אחת התופעות הנפוצות הן החיבורים. אנשים ונשים מכל גווני הקשת הדתית והמסורתית מתפללים יחד באותו מניין מאולתר, וכל אחד ממרפסתו עם הקפה, או באמצע הטיול עם הכלב, יכול ויכולה להצטרף.

אולם, בית הכנסת רחוק מלהיות רק מקום תפילה. בית הכנסת הוא מקום התכנסות, מוקד קהילתי, ובעיקר- המקום בו מתעדכנים בכל חדשות הקהילה, המגזר, הארץ והעולם.
וכיצד עושים זאת? באמצעות עשרות עלוני השבת המחולקים מידי שבוע בחינם בבתי הכנסת. עם פרוץ הקורונה וסגירת בתי הכנסת מקומם של עלוני השבת נותר מיותם, וככל הנראה זהו הענף הכלכלי שנפגע בצורה הקשה ביותר במגזר הדתי, יחד עם העסקים, שאחוז ניכר מהרווחים שלהם נובע מפרסום באותם עלונים. ואכן, לאחר מספר שבועות של שיתוק כללי בענף, ניתן לראות התאוששות מסוימת, ובשבועות האחרונים מתפרסמות מודעות המבקשות להעביר גם את העלונים לסצנת המניינים הפתוחים.
ואולם, לצד בתי הכנסת שנפתחים, נסגרים, מצטמצמים ומתרחבים, מתפצלים ומתאחדים בהתאם להנחיות – כאב הראש הרציני של הדתיים והחרדים הוא הישיבות. שלא כמו מוסד חינוך רגיל, רוב רובן של הישיבות- אלו שמיועדות לתלמידים בגילאי תיכון וודאי הישיבות הגבוהות- מתנהלות במתכונת פנימייה. בכל ישיבה ישנם בין עשרות לאלפי תלמידים שלומדים, אוכלים, ישנים ושוהים 24 שעות זה עם זה.
מיד עם תחילתו של 'זמן קיץ'- כלומר כשבוע אחרי פסח, חולקו בתי המדרש לקפסולות (כמו שרואים בתמונה למעלה). יחד איתם חולקו חדרי האוכל והפנימיות, תוך שמירה הדוקה על הפרדה בין המתחמים. עבור בחורים רבים, הימצאות בקפסולה בישיבה מרחיקה אותם ממוקדי התפרצות של הקורונה בשכונות ומבטיחה את שלומם. בתוך כך, ישיבות רבות, בעיקר ישיבות חרדיות, הגדילו לעשות ואוסרות על תלמידיהם לחלוטין לצאת ממתחם הישיבה, מחשש להדבקה המונית בתוך הישיבה על ידי אלו שייצאו ויחזרו.

הכשרת מוסד כמו ישיבה לעמידה בתקני התו הסגול היא משימה מורכבת ומאתגרת, ולא בכל הישיבות יש תשתית מספקת להקפדה על קפסולות. כתוצאה מכך, אלפי תלמידי ישיבה לא חזרו ללימודם מאז פסח. תלמידי ישיבה אלו שמסתובבים ללא מסגרת, יחד עם רבים-רבים אחרים ה'כלואים' מרצונם בתוך הישיבות, יוצרים מצב מדאיג באופן מיוחד: כיצד ניתן לשמור על שגרת לימוד ועל מתח חינוכי מחד, וכיצד אפשר להקל ולאוורר מעט את הבחורים- מאידך. כתוצאה מהמצב הזה, אנו עדים לתופעות שלא היו מעולם, כמו הופעות של זמרים המוזמנים לתוך הישיבה עצמה, ארוחות ערב עשירות ומפנקות ועוד.
בבתי הספר של הבנות המצב פשוט יותר, כי הבנות שוהות בהם רק בשעות הבוקר. ואולם, גם שם החמירו על עצמם יותר ממערכת החינוך הכללית. תלמידי הממ"ד (ממלכתי-דתי) חזרו לבתי הספר מיד לאחר יום העצמאות, ואילו בתי הספר החרדיים לבנות חזרו ללימודים חודש לאחר מכן, רק לאחר חג השבועות.
עד כאן- שגרת קורונה.
עם התרגש עלינו הגל השני עלו וגאו מחדש רגשות הייאוש, הדכדוך ובעיקר חוסר האונים והכעס.
שכונות וערים חרדיות שלמות הושמו בסגר, ללא מתן הסבר מספק לתושבים על מה ולמה דווקא הם, ללא הקשבה למצוקותיהם ונראה שללא מחשבה מעמיקה. לא פלא, אפוא, שאמצעי התקשורת החרדים מלאו בסוף השבוע האחרון (17.7) בכותרות כמו "חנוקים", "בין המצרים", "חיי חרדים נחשבים" וכדומה.
מעניין לגלות שעיקר הכעס אינו מופנה כלל כלפי המשטרה שנציגיה הם אלו שעומדים במחסומים, אלא דווקא כלפי חברי הכנסת החרדים.
הציבור החרדי זועם על נציגיו בכנסת שממלאים פיהם מים, אינם מתערבים כלל בנעשה בתוך המגזר ואיש מהם אינו מתנדב להיות אחראי על הקשר בין הממשלה למגזר. בתוך כך, כלל אמצעי התקשורת מזכירים כל העת כי יש להקפיד על ההנחיות בצורה מלאה, אם לא בגלל שהמדינה ציוותה, הרי בגלל שהתורה מצווה "ונשמרתם לנפשותיכם".
והנה הגענו לימי בין המצרים, וכאשר התחושה הכללית היא של תשעה באב, מבקשים חכמי ההלכה להקל מעט במנהגי האבלות הנהוגים בכל שנה בתקופה זו. רבנים התירו לשמוע השנה גם מוזיקה שמחה על מנת להפיג את המתח, אחרים אמרו שמותר לצאת לטיולים (בכפוף להנחיות). הקלות הלכתיות רבות נרשמו בתקופה הזו במגוון תחומים ומשלל סיבות, כשהשיקול המרכזי הוא לאפשר כמה שיותר קרבה, הפגת בדידות והפחתת מתח נפשי.
ויחד עם זאת, רבים מאיתנו לא יצטרכו השנה להתאמץ במיוחד כדי להזדהות עם הפסוק "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
בפרק הבא-
איך תיראה תקופת החגים? בכמה מגדיל שופר את טווח הפצת הנגיף, כיצד ייערכו לתפילת נעילה, ואיך ייראה שמחת תורה בלי הקפות, בלי עליות לתורה, והגרוע מכל- בלי קידוש קהילתי…