דיכאון הוא ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר בקרב אוכלוסיית העולם המערבי, וההערכה היא כי במדינות מערביות כ-17% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. לרבים מאיתנו יש מפעם לפעם מצב רוח דיכאוני בגלל אירועים שונים כמו פרידה מבן זוג, פיטורים, מוות של אדם קרוב ועוד, אך אלו מצבי רוח חולפים והרקע למצב הרוח ברור, בניגוד לדיכאון הקליני אשר הסיבות לו לרוב פנימיות ולא תמיד ברורות.
בסקר החברתי שבוצע על ידי הלמ"ס בשנת 2013 נשאלו הנסקרים אודות מצבם הנפשי והרגשי ומידת התמיכה שהם מקבלים מהסביבה.
בסקר נשאלו הנסקרים האם הרגישו מדוכאים בשנה האחרונה. בירושלים ענו 12% מהנשאלים כי הם מרגישים מדוכאים תמיד או לעיתים קרובות ו-33% ענו כי הם מרגישים מדוכאים לפעמים. אחוזים אלו גבוהים משמעותית מתל אביב ומישראל – בתל אביב 7% מהנשאלים ענו כי הם מרגישים מדוכאים לעיתים קרובות ו-27% נוספים כי הם מדוכאים לפעמים, ובישראל כולה – 9% ו-25% בהתאמה. 55% מהנשאלים בירושלים השיבו כי הם מדוכאים לעיתים רחוקות או אף פעם לא, בהשוואה ל-65% בתל אביב ובישראל כולה. אולם, כאשר נשאלו הירושלמים האם הרגישו כי הם זקוקים לטיפול פסיכולוגי בשנה החולפת, 7% בלבד העידו שכן לעומת 12% בתל אביב ובחיפה.
קיים הבדל גדול בשכיחות של דיכאון בין גברים לנשים. מחקרים מראים כי התופעה נפוצה פי שניים אצל נשים מאשר אצל גברים, אולם לא ברור מה מקור הפער והאם מדובר בבעיות באבחון.
נראה כי דווקא הפערים בירושלים בין גברים לנשים אינם כה גדולים – אחוז דומה של נשים וגברים בירושלים (11%-12%) השיבו כי הם תמיד מרגישים מדוכאים או לעיתים קרובות. אחוז מעט גבוה יותר של נשים העידו כי הן מדוכאות לפעמים (36% לעומת 30%), ואחוז גבוה יותר מהגברים הירושלמים העידו כי הם אף פעם לא מדוכאים (36% לעומת 29%). מבין שלוש הערים הגדולות, בחיפה ניתן לראות את הפערים הגדולים ביותר בין גברים לנשים – 8% מהגברים בחיפה העידו כי הם תמיד מרגישים מדוכאים או לעיתים קרובות בהשוואה לכמעט פי שניים בקרב הנשים (15%). 13% מהגברים בחיפה השיבו כי הם מדוכאים לפעמים לעומת 32% מהנשים.
תמיכה וסיוע מהסביבה יכולים לעזור רבות למי שנמצא בדיכאון להתמודד עם התחושות הדיכאוניות וכן למי שעלולים להיכנס לדיכאון. באופן מובהק רוב האנשים פונים לבני הזוג שלהם כדי לקבל תמיכה נפשית אך גם להורים ולחברים. בירושלים כמעט חצי מהנשאלים ענו כי יפנו לבן הזוג לקבלת תמיכה, 16% ענו כי יפנו להורים ו-15% יפנו לחבר או לחברה. היתר ענו כי יפנו לילדים שלהם, לבן משפחה אחר או לאיש מקצוע. גם במקרה זה קיימים הבדלים בין גברים לנשים – הנשים הירושלמיות נוטות יותר לפנות לילדים שלהן לקבלת תמיכה נפשית והגברים הירושלמים נוטים דווקא לפנות להוריהם.
גם בתל אביב כחצי מהנשאלים ענו כי יפנו לבן זוגם לקבלת תמיכה נפשית, 7% בלבד ענו כי יפנו להוריהם (פחות מחצי בהשוואה לירושלים) ו-20% ענו כי יפנו לחבר או לחברה. הנשים התל אביביות נוטות יותר לפנות לילדים שלהן או לבן משפחה אחר לקבלת תמיכה ואילו הגברים נוטים יותר לפנות לבנות הזוג שלהם.
לכל המדוכאים, המדוכדכים, הנעזבים והאבלים נביע תקווה כי "אי בזה יסתיימו משעולי יגונים" כדבריה של המשוררת לאה גולדברג.
