בשנת 2007 היו בישראל 2,837,000 עובדים במעמד של שכירים, ו-247,000 עצמאים. היחס ביניהם הוא אם כך, 87 עצמאים על כל 1,000 שכירים. ניתן להשתמש ביחס זה כבמדד לשיעור היזמות העסקית.
כאשר בוחנים מדד זה בקרב המועסקים תושבי הערים הגדולות, מובילה את המדד תל-אביב עם 116 עצמאים לכל 1000 שכירים, ואחריה ירושלים עם 95. בחיפה עומד היחס על 75, ובבאר שבע על 47.
מבין הישובים סביב ירושלים, ניכר כי היישובים בהם השכר הממוצע של העצמאים הוא גבוה, הם גם היישובים בהם ישנו ריבוי של עובדים עצמאים ביחס לשכירים. כך למשל בישוב הר-אדר, בו השכר הממוצע של עצמאים הוא 12,100 ש"ח, והיחס בין עצמאים לאלף שכירים הוא 106. דוגמה הפוכה היא העיר מעלה-אדומים, בה עומד שכר העצמאים על 7,200 ש"ח, והיחס בין עצמאים לשכירים עומד על 62 עצמאים לאלף שכירים. יוצאת דופן היא העיר ירושלים, ששכר העצמאים בה נמוך ביחס לישובים סביבה, ועומד על 6,500 ש"ח, אך היחס גבוה, ועומד, כאמור, על 95 עצמאים לאלף שכירים. עובדה זו מפתיעה על רקע השיעור הגדול של תושבי העיר המועסקים בשירות הציבורי, המתאפיין בהעסקת שכירים.
ככלל, הכנסתם של העצמאים בישראל גבוהה מזו של השכירים. בירושלים עומד הפער על 700 ש"ח בחודש, אך בחלק מהיישובים סביב העיר הוא גבוה הרבה יותר. בישובים קרית יערים ואפרתה מגיע הפער בהכנסה החודשית בין עצמאים לשכירים לכדי 3,900 ש"ח ו-3,000 ש"ח בהתאמה. מבין הישובים שנבחנו, העיר מודיעין הייתה הישוב היחיד בו נרשמה הכנסה גבוהה יותר לשכירים מאשר לעצמאים.
יצויין כי פערי השכר בקרב העצמאים גבוהים ביחס לאלו שבקרב השכירים, ובירושלים הם הגבוהים ביותר מבין הערים הגדולות בישראל.