האוניברסיטה העברית נתפסת כאחד המוסדות המרכזיים ביותר עבור כלכלת העיר, ולעיתים נראה שמקומם של יתר המוסדות האקדמיים בעיר נשכח. אולם, מוסדות אלו הולכים ותופסים מקום נכבד ב"ייצור" של הון אנושי (אקדמאים) בירושלים, שבא לידי ביטוי במגמת צמיחתם המהירה. לדוגמה ניתן לראות שלפני עשור (תשנ"ט) מנתה אוכלוסיית הסטודנטים במכללות האקדמאיות בירושלים (המאושרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה) כ-3,000 סטודנטים ב-4 מכללות והם היוו כ-12% מכלל הסטודנטים בעיר. בשנת תשס"ז גדלה אוכלוסייה זו ומנתה 7,300 סטודנטים ב-7 מכללות, והם היוו כ-25% מכלל הסטודנטים בעיר.
בשנת תשס"ז פעלו בעיר 7 מכללות (כרבע מכלל המכללות בארץ), ובהן למדו 7,300 סטודנטים (10% מכלל הסטודנטים במכללות האקדמיות בארץ). לשם השוואה, בשנה זו למדו בעיר ת"א כ- 13,800 סטודנטים (20% מהסטודנטים במכללות בארץ) ב- 3 מכללות בלבד. יש לציין שבניגוד למרבית המכללות בארץ, המכללות בירושלים מתמחות בתחומים שאינם נלמדים באוניברסיטה העברית,לדוגמה בצלאל בעיצוב ואומנות, מכון לב משלב לימודי תורה והשכלה גבוהה ומכללת "הדסה" משלבת טכנולוגיה ועיצוב. זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שמספר הסטודנטים בהן אינו גדול.
סך כל הנשים במכללות ברחבי הארץ עמד בשנת תשס"ז על 32,600 סטודנטיות שהיוו כ-46% מכלל הסטודנטים בארץ. בירושלים למדו במכללות 3,800 סטודנטיות שהיוו 53% מכלל הסטודנטים בעיר, שיעור זה גבוה משיעור הסטודנטיות הארצי. מרבית המכללות בירושלים מתאפיינות ברוב נשי. כך במכללת "הדסה" עמד שיעורן של הסטודנטיות על 68% מכלל הסטודנטים, במכון שכטר שיעורן היה 77% ובבצלאל 58%. לעומת זאת במכללה להנדסה שיעורן היה רק 20% מכלל הסטודנטים.
סטודנטים במכללות אקדמיות בירושלים, תשס"ז.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, תשס"ז, 2008.
