דמי אבטלה נועדו להבטיח למובטל שלא מרצונו, אמצעי מחיה בתקופת האבטלה, ועד שיעלה בידו להיקלט שוב בשוק העבודה. חוק ביטוח אבטלה קובע שמובטל זכאי לתשלום דמי אבטלה בעבור תקופה מרבית של 175-50 יום, זאת בהתאם לגילו של המובטל ולמספר התלויים בו. הוא יכול למצות את מספר ימי האבטלה במשך שנה ממועד תחילת אבטלתו. חייל משוחרר זכאי לקבל דמי אבטלה לתקופה מרבית של 70 יום. בשנת 2008 עמד מספר מקבלי דמי אבטלה מהמוסד לביטוח הלאומי בישראל על 48,050 – מהם 2,040 בירושלים, 3,030 בתל אביב, 1,800 בחיפה ו-1,650 בבאר שבע. עומק האבטלה (מספר הימים הממוצע שבעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה בשנת זכאותו) הממוצע בירושלים זהה לזה שבישראל – 89 יום. לשם השוואה עומק האבטלה בתל אביב היה 81 יום, בחיפה 88 יום ובראשון לציון 88 יום. דמי האבטלה הממוצעים ליום בירושלים – 107 ₪, נמוכים בהשוואה ליישובים העירוניים האחרים בישראל – 115 ₪. דמי האבטלה הממוצעים ליום בירושלים (107 ₪) נמוכים מדמי האבטלה בתל אביב-יפו (140 ₪), בראשון לציון (129 ₪) ובחיפה (115 ₪) וגבוהים במעט מבאשדוד (105 ₪). הפערים בדמי האבטלה נובעים מפערים בשכר של הזכאים לדמי האבטלה בתקופה בה היו מועסקים בטרם הפכו למובטלים. זאת משום שגובה דמי האבטלה נקבע לפי אחוז מהשכר של הזכאי לקבל דמי אבטלה ו-"הסכום היומי הבסיסי" אשר נקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי. בכל מקרה ישנה תקרה אשר גובה דמי האבטלה לא יעלה עליו.
מקורות: www.working.org.il- המרכז לתעסוקה, עבודה, קורות חיים וזכויות עובדים, אסתר טולידנו, מקבלי דמי אבטלה בשנת 2008, המוסד לביטוח לאומי, 2009.
