בעשר השנים שבין 1998-2007, הסתיימה בירושלים בנייתם של בניינים בשטח (רצפה) כולל של 3,743,700 מטר רבוע (מ"ר). בעשור זה גדלה האוכלוסייה בעיר ב-113,900 נפש. ניתן לומר, אם כך, שביחס לתוספת האוכלוסייה בעיר, נוספו 33 מ"ר בנוי על כל תושב חדש. מתוך הבניינים שנבנו, 2,641,800 מ"ר היו למגורים, כלומר 23 מ"ר לתושב. יתר הבנייה הייתה לייעודים אחרים: 0.6 מ"ר לתושב להארחה, 2.5 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 2.4 מ"ר לתעשייה, ו-4.1 מ"ר לבנייני ציבור.

היחס בין תוספת הבנייה בעיר, לשיעור הגידול באוכלוסייה, נמוך בירושלים ביחס לערים הגדולות האחרות. בכל הערים הגדולות גם יחד (ירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון-לציון ואשדוד) נבנו בממוצע, ביחס לתוספת האוכלוסייה, 73 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 48 מ"ר למגורים, 0.9 מ"ר להארחה, 10 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 6.9 מ"ר לתעשייה, ו-7.2 מ"ר לבנייני ציבור. אחת הסיבות שבגללן היקף הבנייה בירושלים אינו בשיעור דומה ליתר הערים, היא המאפיינים של אוכלוסיית העיר. אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במשקי בית גדולים. בעוד שבירושלים עלה גודל משק הבית הממוצע בעשור שנבחן, הרי שביתר הערים הגדולות הוא ירד. אחת התופעות המתלוות לרוב לירידה בגודל משק הבית היא עלייה ברווחת הדיור הממוצעת – מ"ר לנפש.

בבחינת הבנייה החדשה בערים הגדולות בעשור זה, בולטת העיר תל-אביב, המהווה מרכז למטרופולין הגדול של ישראל. בתל-אביב נבנו 137 מ"ר לכל תושב חדש, מהם 82 מ"ר למגורים, 25 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, ו-10 מ"ר לבנייני ציבור.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בערים הגדולות (למעט חיפה), 1998-2007

מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.