הפסולת היא תוצר בלתי נמנע של החברה האנושית המודרנית. הגידול הדמוגרפי, העלייה ברמת החיים וברמת הצריכה, יחד עם שינוי בהרגלי הצריכה – למשל שימוש תכוף באריזות ובמוצרים חד פעמיים – גרם לעלייה בכמות הפסולת המיוצרת בישראל.
קצב גידול כמות הפסולת בישראל (5% בשנה) גבוה מקצב גידול האוכלוסייה (2% בשנה). פירושו של דבר שמדי שנה גדלה הן האוכלוסייה, והן כמות הפסולת הממוצעת שמייצר כל תושב.
מסקר שבחן את הרכב הפסולת המוצקה בשנת 2005 עולה שפלסטיק (45%), נייר וקרטון (28%) מהווים את עיקר נפח הפסולת.
טיפול לא נכון בפסולת עלול לגרום בראש ובראשונה לזיהום מאגרי המים והקרקע (בשל חילחול חלק ממרכיבי הפסולת לקרקע ולמי התהום), למפגעים נופיים קשים, למפגעי ריח ולזיהום אוויר.
בשנת 2007 יוצרו בישראל כ-6.9 מיליון טון פסולת עירונית ותעשייתית. כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש עמדה על 1.6 ק"ג (שהם 577 ק"ג לנפש לשנה). כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש בירושלים – 1.3 ק"ג – נמוכה במקצת מזו שבישראל (1.6 ק"ג), ובחיפה (1.8 ק"ג) ונמוכה באופן משמעותי מבתל-אביב – 2.5 ק"ג.
כמות הפסולת הממוצעת ליום לנפש בירושלים היתה 1.3 בשנת 2000 ונותרה דומה בשנת 2007. בתל אביב חלה בשנים אלו ירידה ניכרת מ-3.3 ק"ג ל-2.5 ק"ג, בעוד שבחיפה חלה עלייה קלה מ-1.6 ק"ג ל-1.8 ק"ג.
מבין העיריות נמדדה כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש הגבוהה ביותר באילת (3.2) ובטבריה (2.8). יש לשער שכמות הפסולת הגבוהה יחסית לנפש, נובעת, בין היתר, מהימצאותם של בתי מלון רבים ואוכלוסייה קטנה יחסית בערים אלו.
ככלל במועצות האזוריות כמות הפסולת היומית לנפש גבוהה – ברמת נגב, בקעת בית שאן, עמק הירדן והגליל העליון עמדה כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש על כ-4 ק"ג. כמות הפסולת הגבוהה נובעת מהיקף גדול של שטחים חקלאיים ואזורי תעשיה – המייצרים פסולת רבה – ביחס להיקף האוכלוסייה.
כמות הפסולת היומית הממוצעת לנפש, ביישובים נבחרים, 2007
מקור: האגף לטיפול בפסולת מוצקה, המשרד להגנת הסביבה.
