לפני היציאה לעבודה, אני בודק שכרטיס הרב-קו טעון. בירושלים אחוז גבוה יחסית מהמועסקים (28%, לעומת 16% בישראל ו-21% בתל אביב) מגיעים לעבודה באוטובוס, ובעיר גם מספר גדול של ילדים שלוקחים את האוטובוס לבית הספר. כולם צריכים לטעון את הכרטיס מראש, ונשאלת השאלה היכן.

טלפונים הכוללים טכנולוגית NFC יכולים לפתור את הבעיה, ובנוסף פזורות בעיר כ-430 עמדות טעינה, המהוות כ-10% מתוך כ-4,260 עמדות ברחבי הארץ. עמדות אלו, הממוקמות בעיקר בבתי עסק, משרתות את מי שהמכשיר הנייד שלו אינו כולל NFC, שאין לו כרטיס אשראי, או שבוחר לא להצטרף לשירות מסיבה אחרת.

שרות האוטובוסים בשכונות הערביות של העיר המזרחית לא ניתן על-יד חברת "אגד", אלא על ידי תאגיד של 7 חברות תחבורה ציבורית. השימוש ברב-קו בחברות אלו נמצא בתהליך של הטמעה, אך עדיין לא ניתן להשתמש בו ככרטיס מעבר לאוטובוסים בירושלים המערבית, וכך יש לשלם פעמיים אם מעוניינים במעבר. ייתכן שזו הסיבה שלמרות שכ-31% מהמועסקים הערבים תושבי ירושלים מגיעים לעבודה באוטובוס, רק כ-60 מעמדות הטעינה (13%) נמצאות בשכונות הערביות של העיר המזרחית, שתושביהן מהווים כ-38% מתושבי העיר.

גם האוכלוסייה החרדית מתאפיינת בשימוש נרחב בתחבורה ציבורית, וכ-41% מהמועסקים החרדים בירושלים מגיעים לעבודה באוטובוס. בשכונות החרדיות ממוקמות עמדות טעינה רבות, כך לדוגמה ברמות אלון (15 עמדות); נווה יעקב (14); הר נוף (10); ורמת שלמה (10). לשם השוואה, בשכונת תלפיות מזרח ממוקמות 4 עמדות טעינה, ובגילה כ-5.

אזור מרכז העיר הוא העשיר ביותר בעמדות טעינה, ובו ממוקמות כ-60 עמדות. הדבר נובע, מן הסתם, מריבוי בתי עסק באזור זה.

הנתונים מתוך אתר govmap.gov.il, מאתר המידע לתח"צ pti.org.il, ומהסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2018.