על פי נתוני איגוד יבואני הרכב, בשנת 2016 נרשם שיא במסירת כלי הרכב בישראל. רכישת כלי רכב חדשים תורמת להצערת מלאי הרכבים שנוסע על כבישי ישראל: כלי הרכב החדשים מצוידים במערכות בטיחות משוכללות, רמת הזיהום שלהם פחותה, והנסיעה שלהם שקטה יותר וחסכונית יותר. עם זאת, כל עוד הרכישה של רכבים חדשים לא מתאזנת עם הוצאה מכלל שימוש של רכבים ישנים, אלו אינן בהכרח חדשות טובות. העלייה הכללית במספר הרכבים מובילה להגדלת הצפיפות בכביש, ובהתאמה לגידול בעומסי התחבורה, פליטות מזהמים והתרופפות העצבים של הנהג הישראלי.
לאור השלכות אלו, מעניין לראות היכן מלאי הרכב מתחדש, והיכן הוא נותר מאחור ומתיישן. בבחינה של הערים הגדולות, נראה שהתשובה ברורה – על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2016, כ-40% מהרכבים שבעליהם מתגוררים בירושלים היו בני עשור ומעלה. זאת בהשוואה ל- 25% מהרכבים בישראל, 21% בחיפה, ו- 15% בתל אביב, ו- 14% בלבד בראשון לציון.
ההזדקנות של מלאי הרכב בירושלים בולטת גם בבחינה של ממוצע גילאי הרכב: בירושלים הנתון עומד על 8.6 שנים. זאת בהשוואה לממוצע של 6.5 שנים בישראל, 5.9 בחיפה, 4.8 בתל אביב, ו- 4.6 בראשון.
כאשר בוחנים את מגמות רכישת הרכב מדי שנה, מתגלים פערים דרמטיים בין ירושלים לערים הגדולות. בכבישי ראשון לציון, כך נדמה, נוסעים הרכבים החדשים ביותר: כמעט מחצית (47%) מכלי הרכב בעיר עלו על הכביש בשנים 2014-2016, בהשוואה ל- 43% מהרכבים בתל אביב ושליש (33%) מהרכבים בחיפה. הנתון המקביל בירושלים עומד על 16%. בחינה של השנה האחרונה מגלה ש- 18% מהרכבים בראשון לציון עלו על הכביש ב- 2016, לעומת 16% בתל אביב, 12% בחיפה, ו- 6% בירושלים.
ניסינו להציע הסברים שונים לתופעה זו – אולי אלו חברות הליסינג שרשומות באזור המרכז, ופועלות ללא לאות לחדש את מלאי הרכבים שלהם; אולי הלוואות האשראי הנדיבות והריביות הנמוכות שהבנקים הציעו לרוכשים (עליהן כתבו בר-אלי ודורי בינואר 2017 בכתבה ב-TheMarker). ייתכן שבשונה מהטבות הניתנות בחוזה אישי של חברות פרטיות באזור המרכז המעודד רכישת רכב חדש, הטבות המס במגזר הציבורי בירושלים וכוח הקנייה החלש של התושבים מעודדים החזקת רכבים ישנים.
ואולי זו פשוט הנוסטלגיה של ירושלים, הקושי להיפרד מהעבר, החדש האסור מן התורה, הצניעות ויראת השם שגורמים לאנשים לדבוק בסובארו מודל 89'. אולי.
