בישראל קשה להסתדר בלי רכב פרטי. אני מרגיש זאת בעיקר כאשר אני נדרש לנסיעות שאינן שגרתיות, למשל למקומות רחוקים, בימי גשם, או בשבתות. אך מה לגבי השגרה? האם מי שמחזיק רכב יכול בדרך כלל להשאיר אותו בבית ולהגיע לעבודה בדרכים אחרות? מסתבר שלא מעט עושים זאת.
 
בדקנו את המועסקים העובדים באותו יישוב בו הם גרים, אבל לא עובדים בבית. לפי נתוני הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (נתוני 2017), מבין המועסקים הללו, שלרשותם עומד רכב, 66% אכן מגיעים בו לעבודה. במילים אחרות, שליש (34%) מגיעים באמצעים אחרים, שהעיקריים בהם הם ברגל (14%), ובאוטובוס (11%). האם שליש מבעלי הרכב הפרטי העובדים בעיר מגוריהם משאירים את האוטו בבית? כנראה שלא כולם – בחלק ממשקי הבית ייתכן שבן או בת הזוג נוסעים ברכב. 
 
ומה בירושלים? 69% מהירושלמים שיש להם רכב ועובדים בעיר, נסעו ברכב פרטי לעבודה, כלומר ש-31% הגיעו באמצעים אחרים, אחוז דומה לישראל, אך נמוך מעט. אולי האחוז הנמוך קשור לכך שהעיר גדולה מאוד, ואולי התחבורה הציבורית אינה נותנת מענה מספק בכל השכונות.
 

בתל-אביב התמונה שונה מאוד, שם 48% מבעלי הרכב הגיעו באמצעותו, כלומר שיותר מחצי (52%) מהמועסקים  המתגוררים ועובדים בעיר, הגיעו באמצעים אחרים, הבולטים בהם אוטובוס (18%), אופניים (16%) וברגל (15%).

ומה בדבר בן הזוג? האם אכן הוא זה שלוקח את הרכב? כאשר בוחנים את תושבי ישראל שלרשות משק הבית שלהם עומדים שני רכבים או יותר (ועובדים בישוב המגורים), רואים שאכן אחוז המגיעים לעבודה ברכב פרטי עולה, ומגיע ל-82%. הדבר אינו מפתיע, מפני שברבים מהמקרים זו הסיבה לרכישת רכב שני – הגעה לעבודה. עם זאת אפילו בקרב בעלי שני רכבים, 18% מהמועסקים מגיעים באמצעים אחרים, ובמיוחד ברגל (8%) ובאוטובוס (7%).

על-מנת לצמצם את העומס בכבישים, ולייעל את תנועת האנשים במרחב, רצוי היה שיותר אנשים ישאירו את הרכב בבית ויגיעו לעבודה באמצעים אחרים, אבל מעודד לגלות שגם כיום לא מעט עושים זאת.