מאזן ההגירה לירושלים הוא אחד הנושאים הבולטים בשיח הציבורי ובשיקולים של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות בירושלים ובישראל. זאת משום שמאזן ההגירה הוא הגורם הראשי שעליו ניתן להשפיע במדיניוּת מכוונת, ונוכח ההבנה שמאזן–הגירה חיובי של אוכלוסייה יהודית הוא האמצעי לחיזוק העיר ולשמירה על הרוב היהודי בה. שכן, לעומת ההגירה, יכולת ההשפעה על שינוי שיעורי הריבוי הטבעי היא מוגבלת, ונותנת את אותותיה אך ורק בטווח הארוך.
בחינת מאזני ההגירה של האוכלוסייה היהודית מצביעה על ארבע תקופות עיקריות של הגירה לירושלים מאז 1967:
בתקופה הראשונה, בין השנים 1972-1968, היו מאזני-הגירה חיוביים נמוכים של כ–800 נפש בממוצע בכל שנה.
בתקופה השנייה, בין השנים 1978-1973, היו מאזני-הגירה חיוביים גבוהים של 2,000-1,000 נפש בשנה, שבאו במקביל לתנופת בנייה בשכונות החדשות. אולם בסוף התקופה חלה ירידה בהיקף המאזן החיובי.
בתקופה השלישית, בין השנים 1987-1979, היו מאזני-הגירה שליליים של 600– נפש בממוצע בכל שנה.
בתקופה הרביעית, בין השנים 2007-1988, חלה עלייה ניכרת במאזן ההגירה השלילי. בשנת 1988 הראה המאזן -1,100; הוא עלה לכדי 5,600- בשנת 1992 והגיע עד כדי 7,600– בשנת 1997 וכדי -8,200 בשנת 2000. בשנים הבאות הצטמצם מעט מאזן ההגירה השלילי ועמד על 5,800– בשנת 2005 ועל 6,400- בשנת 2007.
בבחינה של כיווני ההגירה מסתבר שככל שעוברות השנים גדל שיעור המהגרים מירושלים לישובי המטרופולין שלה, המקיימים איתה זיקות של עבודה, לימודים, בילוי ועוד. בשנים האחרונות כ – 50% מהעוזבים את ירושלים עוברים לגור בישובי המטרופולין, ועל כך בטור הבא.
מאזן הגירה לירושלים (יהודים)
מקור לנתונים: השנתון הסטטיסטי לירושלים בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ועירית ירושלים, לשנים המתאימות
לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל
