מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים

במשך שנים רבות בשכונות הערביות הכפריות במזרח ירושלים לא הייתה מערכת תחבורה ציבורית מוסדרת. במצב העניינים שהיה, שגשגה מערכת ענפה ובעייתית של הסעות פיראטיות.

בינואר 2004, אחרי תהליך ארגון-מחדש מתוכנן ומושקע, יצא לדרך פרויקט התחבורה הציבורית בשכונות הכפריות. את הפרויקט הובילו משרד התחבורה, עיריית ירושלים, ותכנית אב לתחבורה ירושלים. במסגרת הפרויקט הוקמו 5 חברות הסעה חדשות בנוסף ל – 12 חברות שפעלו בשכונות הערביות. כמו כן שופצו ושודרגו תחנות מרכזיות, ניתנו זיכיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית, ניתנה עזרה לרכישת אוטובוסים, הוכשרו מסלולים חדשים לתחבורה ציבורית, והוצבו תחנות לנוחות הנוסעים. השיפור כלל גם הפעלת מערכת אכיפה על המפעילים ובימים אלו ישנה היערכות לטיפול שוטף בתלונות. מ – 2004 ישנו תהליך מתמיד של שיפור רמת השירות, ותוכניות והשקעות רבות עדיין מתוכננות לעתיד.

באשר לשיפור השירות – הנוסעים הצביעו ברגליים. על כך מלמדת השוואה בין פעולת התחבורה הציבורית המוסדרת, בעלת הרישיון, בשלוש נקודות זמן – 1998, 2004, ו-2007-2006. בשנת 1998 עמד מספר הנסיעות היומיות על– 725, ועלה בעקבות הפרויקט ל – 3,810 ב-2004 ול- 4,461 ב-2006. מספר הנוסעים ביממה עלה מ – 18,000 ב – 1998 ל – 85,000 ב – 2006. מספר האוטובוסים עלה מ – 72 אוטובוסים מיושנים בשנת 1998 ל – 269 אוטובוסים חדישים (249 קטנים ו – 20 גדולים) ובהם 5,778 מקומות ישיבה בשנת 2007. ב – 1998 לא היו במזרח העיר תחנות אוטובוסים כלל, ב – 2007 היו 330 תחנות, רבע מהן מקורות. במקביל לעלייה בהסעות המוסדרות הלך וירד חלקם של הטרנזיטים הפיראטיים – הבלתי מורשים. בשנת 1998 נסעו מדי יום 78,000 איש ב – 1,000 טרנזיטים פיראטיים וב-250 מוניות. מספר הנוסעים ביום בהסעה פיראטית ירד ל – 24,000 ב – סוף 2004 ול – 16,000 בסוף 2006.

מספר נוסעים ביממה בתחבורה ציבורית במזרח ירושלים

מקור: נתן גוטמן (עורך), מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים, משרד התחבורה, עיריית ירושלים, תכנית אב לתחבורה ירושלים, דצמבר 2007.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל