בתחילת ינואר 2013 פקדה את ישראל סערה גדולה, שהמטירה משקעים רבים וגרמה נזק והצפות במקומות שונים בארץ. לקראת תום הסופה ירושלים נצבעה בלבן. תושבי העיר יצאו לחגוג את הפלא בבניית בובות קפואות, ובזריקת כדורי שלג האחד על השני – הזדמנות להיזכר באירועי משקעים קודמים. 
 
אירועי השלג בישראל נדירים למדי, ולרוב השלג נצפה רק במקומות הגבוהים. בירושלים, נרשמו בעשרים שנה האחרונות בין 0 (שנה ללא שלג) ל- 5 ימי שלג בשנה. חורף שנת 1991/92 זכור כעונת משקעים חריגה במיוחד, ובו נרשמו 10 ימי שלג. יחסית לשלג, אירועי גשם בישראל שכיחים יותר. בתקופה שבין 1991 ל- 2010 נרשמו בירושלים בין 83 ימי גשם בשנת השיא של חורף 1991/92 ל- 29 ימי גשם בלבד בשנת הבצורת של 2007/08. 
 
וביחס לערים אחרות, היכן גשום יותר? לשם כך נפנה לממוצע המשקעים הרב שנתי. הנתון מחושב על פני שלושים שנה, נכון להיום בין השנים 1981 ל- 2010. בתקופה זו נרשם בירושלים ממוצע משקעים שנתי של כ- 537 מ"מ, בדומה לממוצע בחיפה, 539 מ"מ. בתל אביב נרשמה באותה תקופה כמות משקעים שנתית ממוצעת גבוהה יותר (583 מ"מ), ואילו בצפת הצפונית והגבוהה (934 מטר) נרשמו 671 מ"מ. מאידך, אם נדרים אל עבר אילת, נקבל כמות גשם שנתית זעומה של 22 מ"מ בלבד. 
 
בדיקה של ממוצע המשקעים בסופה של תחילת ינואר 2013 מלמדת על התקדמות הסופה מצפון לדרום ועל כמויות המשקעים שירדו. שיא כמויות המשקעים בצפת נרשם ביום ב', ה- 7.1 בו נמדדו 86 מ"מ. בירושלים ובתל אביב שיא המשקעים נרשם למחרת, ביום ג' ה- 8.1 בו נרשמו כמויות של 74 ו- 52 מ"מ בהתאמה. מעניין לציין כי בירושלים הסופה התאפיינה בתנודתיות רבה ביחס לתל אביב. למשל, בין יום א' שהתאפיין במיעוט משקעים ליום ג' הסוער נרשם הפרש של קרוב ל- 74 מ"מ בכמויות המשקעים בירושלים. באותו זמן, בתל אביב נרשם הפרש של 40 מ"מ בלבד.