השינוי המתחולל איננו מתייחס לציבור גדול ולמעשה זהו שינוי מבוקר וזהיר הקשור לכמה אלפים בודדים בתוך הציבור החרדי אשר הולך וגדל בשיעורים גדולים ומצרף לשורותיו קבוצות אוכלוסייה מהציבור הספרדי-תורני ומהציבור החרדי-לאומי. מנגד, בחברה החילונית ישנו תהליך מקביל של פתיחות כלפי המיעוט החרדי זאת ומאחר והאוכלוסייה הכללית פחות אידיאולוגית מבעבר ביחס לציבור החרדי.
במקביל, מנסה הגרעין תורני-רבני אליטיסטי לשמר את כוחו ומעמדו הנחלש בהתייחסו לקבוצות לחץ מיליטנטיות ושמרניות. יכולת השליטה של אותו גרעין ממסד רבני הולך ונחלש מכמה סיבות: (א) גידולה של האוכלוסייה החרדית מביא לחיכוך רב יותר עם האוכלוסייה הכללית בתחומי חיים שונים (ב) כניסתם של תת-זרמים פתוחים יותר לציבור החרדי אל מול תת-זרמים קיצוניים. במקביל לאליטה הרבנית התפתחה בשנים האחרונות אליטה בירוקרטית ומוניציפאלית חרדית חדשה הקשורה לכניסה לפוליטיקה הישראלית ולניהולן של ערים חרדיות חדשות, המאזנת את כוחה האבסולוטי של האליטה הרבנית.
הפרדוכס החרדי קשור בכך שככל שציבור זה הלך וגדל כך הוא הולך ומאבד במידה מסוימת את חוט השדרה האידיאולוגי שלו שמקורו בכך שחברת לומדי התורה, אשר אימצה באופן טוטאלי את מודל לימוד התורה כמודל אולטימטיבי ובלעדי המתאים לכולם תוך התמסרות מוחלטת לעולם הקודש, איננה יכולה עוד להכיל את עצמה, זאת מכיוון שאברכים אינם יכולים לפרנס אברכים ומאחר ומדינת ישראל ושרותי הרווחה שלה אינם מסוגלים להמשיך במימון ציבור כה גדול של לומדים.
העולם החרדי הישראלי תלוי למעשה במדינת הרווחה המודרנית, פתוחה וליברלית. החברה החרדית מאופיינת בשיעורי אי – השתתפות גבוהים בכוח העבודה בעיקר בקרב גברים (73%) אל מול 16% אי השתתפות בכוח העבודה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים, שיעורי ילודה גבוהים מאוד 7.7 ילדים לאישה חרדית במהלך חייה ובפערי השכלה כלליים גדולים של הגברים החרדים. הדבר מוביל לשיעורי עוני מאוד גדולים המשפיעים על כלכלת ישראל ב-30 שנה האחרונות. בין ישראל למדינות המערב פער גדול בייצור ובפריון העבודה אשר נמוך ב-28% מרמת הפריון של מדינות ה-OECD. מדינת ישראל ממנת אורח חיים שאיננו מוכר במדינות המערב לציבור החרדי אבל גם לציבורים נוספים בישראל כגון המיעוט הערבי. בשנות ה-60 היה חלקו של החינוך הערבי והחרדי בישראל כ-15% מכלל מערכת החינוך בישראל בשנת 2000 היה חלקן של אוכלוסיות אלו במערכת החינוך הישראלי כ-40%. אוכלוסיות אלו שהולכות וגדלות בשיעורים גבוהים ביותר אינן מקבלות כלים המתאימים להשתלבות במעגלי תעסוקה מודרנית, זאת בתוך מציאות של שוק גלובלי פתוח שבו ישנה יציאה של הון וכוח אדם מיומן.
על-פי סקר חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנערך ע"י חיים פורטנוי מהווה האוכלוסייה החרדית בגילאי 20+ כ-9% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל הציבור. רבע מהאוכלוסייה החרדית חיה בירושלים, 16% חיים בבני-ברק, 5% באשדוד והיתר בבית-שמש, מודיעין וביתר עלית.
חשוב לזכור כי כיום ישנה קבוצה הולכת וגדלה של נשים וגברים חרדים אשר דואגת לגורלה ולעתידה הכלכלי והמקצועי זאת בשל הרצון לחיות ברמת חיים סבירה (חדירת תרבות הצריכה) ולמימוש עצמי-אישי דרך מסלול מקצועי תעסוקתי. אותה קבוצה מקבלת החלטות באופן עצמאי שלרוב איננו תלוי בהחלטות הרבנים. ישנה הערכה זהירה המתייחסת לכך שחברת לומדי התורה צפויה לשינוי בהרכבה הפנימי אך קצב השינוי תלוי בגודל המשאבים הממשלתיים והציבוריים שיופנו להכשרה מקצועית והשכלה גבוהה ותלוי גם בעוצמת ההתנגדות של ההנהגה הרבנית בישראל.
פוטנציאל הצמיחה העשוי להתממש משילובם של צעירים חרדים בשוק העבודה בישראל בטווח הארוך הוא אדיר וכיום הוא איננו ממומש בשל בעיות מבניות וחברתיות. עם זאת, ישנה כיום פעילות הכשרה מקצועית-אקדמית והכוונה תעסוקתית ענפה שנעשית בעיקר ע"י הג'וינט,משרד התמ"ת, חברות כוח אדם פרטיות, מכללות חרדיות ועוד. כמו כן, ישנו רצון בקרב גברים חרדים לרכוש השכלה גבוהה איכותית.