תעשיית ההייטק בירושלים מהווה כ-6% מתעשיית ההייטק בשראל, כ-450 חברות הייטק פעילות בעיר, וכ-15,000 עובדים בחברות אלו. חברות אלו מושכות כוח עבודה צעיר ואיכותי, וידוע כי השכר הממוצע בהייטק גבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק, כאשר לפי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 2017 בירושלים שכר זה עמד על 24,000 שקלים. לפיכך, מנהלי ערים רבות בישראל ובעולם וביניהם גם המשרד לענייני ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, משקיעים מאמצים למשוך חברות הייטק, סטרטאפים ואקסלרטורים לעיר, בין היתר באמצעות מתן מענקים לחברות אלו. עם זאת, לאחרונה, התחלנו להבחין בקהילות ברחבי העולם המתנגדות לכניסתן של חברות הייטק ענקיות, בטענה כי לאלו השפעה שלילית על האזור. כך לדוגמא קרה בברלין, כאשר החשש מעליית מחירי הדיור עורר התנגדות מצד התושבים לשכירת משרדים של חברת גוגל. לאור התנגדויות אלו ואחרות מתעוררת השאלה – האם באמת לחברות הייטק השפעה חיובית על הסביבה בה הן מתמקמות? ואם כן, אילו אוכלוסיות מרוויחות מתעשיית הייטק משגשגת באזור מגוריהם? ומה הרווח הכלכלי של העיר מנוכחות של חברות הייטק, במקרה הזה העיר ירושלים?
לפי נתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות, בשנת 2017, בירושלים רק 44% מהמועסקים בחברות הייטק בעיר גם מתגוררים בה, כ-21% מגיעים ממטרופולין ירושלים, וכ-35% מגיעים מחוץ למטרופולין – בעיקר מאזור המרכז. כמו כן המכון מעריך כי בשנת 2017 היו בירושלים כ-450 משרות פנויות בחברות ההייטק, אבל כנראה שמשרות אלו לא פתוחות לכל תושבי ירושלים. שיעור המועסקים הערבים בחברות הייטק בירושלים עומד על כ-5% בלבד ושיעור החרדים עומד על כ- 10%. בנוסף, חברות הייטק בדרך כלל לא מעוניינות להעסיק סטודנטים או בוגרי אוניברסיטאות טריים ויעדיפו להעסיק עובדים בעלי נסיון מהמרכז. כלומר, גם סטודנטים שמסיימים את לימודיהם בירושלים מתקשים למצוא עבודה בעיר, ונראה כי הפוטנציאל של ירושלם כעיר אקדמיה לא מנוצל בהקשר של בעיית המחסור בהון אנושי איכותי לתעשיית ההייטק. לבסוף, בדירוג החברתי-כלכלי האחרון, ירושלים ירדה לאשכול 2 מתוך 10 וזאת על אף המשאבים המושקעים בתעשיית ההייטק העיר. דבר זה אף הוא, עשוי להעיד על כך כי רווחת ההייטק לא מחלחלת לכלכלת העיר.
