ביום שישי, 17 במרץ, התעוררתי לבוקר קריר, עם שקט שיצר אווירה חגיגית. לא נשמעו כמעט מכוניות, מפני שכבישים רבים היו סגורים לרגל "מרתון ירושלים". כנראה שעבור חלק מתושבי העיר אותו בוקר שישי לא היה מוצלח במיוחד בשל הקושי לבצע קניות וסידורים, אבל משפחתי ואני צעדנו לעבר קו הזינוק בשמחה.
לפי הודעת העירייה, האירוע כולו כלל יותר מ-30,000 רצים ורצות. לפי אתר המרתון, כ-17,000 מהם השתתפו במקצים התחרותיים ל-5, 10, 21, ו-42 קילומטרים. מגוון הגילים היה גדול, וגם בגילאי 70 ומעלה נרשמו כ-140 רצים, רובם במקצה ל-10 ק"מ. בקרב הצעירים מתחת גיל 15 נרשמו קרוב ל-1,000 רצים, כ-900 מהם במקצה ל-5 ק"מ. בין הרצים היו אם כך ילדים, מבוגרים, וכל המגוון שביניהם, אך קבוצת הגיל הגדולה ביותר, שמנתה 3,500 רצים, הייתה בני 15-19. בין הרצים ניתן היה לזהותם בקלות – תלמידי תיכון, חיילים, וצעירים רבים מחו"ל. יתר קבוצות הגיל מנו פחות מ-2,000 רצים כל אחת.
גברים היו 63% מהרצים בכלל המקצים התחרותיים, כאשר אחוז הנשים היה הגבוה ביותר במקצים ל-5 ק"מ (49%) ול-10 ק"מ (42%).
המקצה הפופולרי ביותר מבין התחרותיים היה מקצה ה-10 ק"מ. לריצה זו זינקו 8,000 רצים ורצות. מרחק זה היה פופולרי במיוחד בקרב בני 15-19, כאשר יותר מ-2,200 מהם רצו בו. מקצה זה מתאפיין, אם כן, בגילים צעירים, אך מה עם המקצים הארוכים יותר?
מסתבר שאל המרחקים הארוכים יותר, המצריכים גם חוסן נפשי רב, נמשכים דווקא הרצים המבוגרים יותר. קבוצות הגיל הגדולות ביותר הן בריצת 21 ק"מ והן בריצת המרתון היו של בני 40-44, ושל בני 45-49. מכל אחת משתי קבוצות אלו, השתתפו כ-800 רצות ורצים למרחק 21 ק"מ, ועוד כ-270 למרחק 42 קילומטרים.
הריצה עם משפחתי (4 נפשות ב-4 קבוצות גיל שונות) ועם עוד אלפי רצים ברחובות העיר הייתה גם השנה חוויה מצויינת.
