העוני בישראל הוא נושא העולה תדיר בכותרות החדשות ומהווה אחד האתגרים הגדולים בחברה. העוני מוגדר כתופעה של מצוקה יחסית, הנמדדת בזיקה לרמת החיים בחברה כולה. קו העוני נמדד בהתאם למספר הנפשות במשפחה ומוגדר כרמת הכנסה פנויה לנפש הנמוכה מ- 50% מההכנסה הפנויה החציונית באוכלוסייה. הכנסה פנויה מחושבת לפי הכנסה כלכלית, בתוספת קצבאות ובניכוי המיסים. תחולת העוני הוא מדד המציין את היקף העוני של משפחות, נפשות או ילדים כאחוז מכלל האוכלוסייה. 
 
בשנת 2011, 37% מהמשפחות ו-62% מהילדים בירושלים חיו מתחת קו העוני. נתון זה גבוה מאוד ועולה בהרבה על הנתון בישראל, בה 20% מהמשפחות ו-36% מהילדים חיו מתחת קו העוני באותה שנה. בולטים מאוד שיעורי העוני בקרב האוכלוסייה הלא יהודית בירושלים, שמרביתה ערבית. בשנת 2011 חיו 73% מהמשפחות ו-85% מהילדים הלא יהודים מתחת לקו העוני, בהשוואה ל-24% מהמשפחות ו-43% מהילדים היהודים. 
 
מתוך כלל המשפחות הירושלמיות מתחת לקו העוני (72,400), 72% היו משפחות עם ילדים, מתוכן כמעט מחצית היו משפחות עם ארבעה ילדים ומעלה (33% מכלל המשפחות מתחת לקו העוני). בקרב 48% מהמשפחות היה מפרנס יחיד, וב- 30% מהמשפחות ראש המשפחה היה בגיל העבודה אך לא עבד. ב-11% מהמשפחות מתחת לקו העוני היה ראש משפחה קשיש. 
 
מחוז ירושלים, שרב תושביו מתגוררים בעיר ירושלים, הוא המחוז העני ביותר בישראל. בשנת 2011 35% מהמשפחות ו-57% מהילדים חיו מתחת לקו העוני. שיעורי עוני גבוהים נרשמו גם במחוז הצפון בו 34% מהמשפחות ו- 45% מהילדים חיו מתחת קו העוני. המחוזות בהם נרשמו שיעורי העוני הנמוכים ביותר היו מחוזות המרכז ותל אביב בהם אחוז המשפחות שחיו מתחת לקו העוני היה 11% ו- 12% בהתאמה, ומספר הילדים היה 20% ו-24% בהתאמה. במחוזות חיפה והדרום שיעורי העוני דומים לשיעור בישראל, ועמדו על 20% ו-22% משפחות ו- 34% ו-37% ילדים בהתאמה, שחיו מתחת לקו העוני. 
 
אחד הגורמים העיקריים לפערים אלה נובע מהבדלים בהכנסה הפנויה במחוזות השונים. במחוזות ירושלים והצפון ההכנסה הפנויה הייתה נמוכה ביחס לכלל ישראל ועמדה על 85% ו-73% בהתאמה. זאת לעומת הכנסה פנויה גבוהה במחוזות המרכז ותל אביב שעמדה על 115% ו-120% בהתאמה.