בשנת 2010 נפגעו 297 רוכבי אופניים בתאונות דרכים בישראל. שנה זו סימנה את המשך המגמה של ירידה בנפגעים מאז שנת 2008, בה נפגעו 443 רוכבים. בששת החודשים הראשונים של 2011 נפגעו 138 רוכבים. גם הנתון לשנת 2011 מבטא המשך מגמה של ירידה משנת השיא 2008, והוא הנמוך ביותר לחודשים ינואר-יוני לפחות מאז שנת 2003, שהיא השנה בה נפתחת סידרת הנתונים אותה ניתחנו.
מיעוטם של הרוכבים נפגעו בדרכים בין-עירוניות, ורובם הגדול בתאונות שהתרחשו בתוך ישובים. בשנת 2010 נפגעו 33 רוכבים בדרכים בין-עירוניות, ו-264 בתוך הישובים, מהם 16 בירושלים, ו-12 בראשון לציון. בתל-אביב, בה קיימת תשתית מפותחת יחסית של שבילי אופניים, ומספר הרוכבים כנראה גבוה בהרבה מזה שבערים אחרות, נפגעו 87 רוכבים. חלקם של הרוכבים שנפגעו בתאונות בירושלים מכלל הרוכבים הנפגעים (6%) היה נמוך מחלקה של אוכלוסיית ירושלים באוכלוסיית ישראל( 10%).
בשנת 2011, במשך החודשים ינואר-יוני, נפגעו בירושלים 8 רוכבי אופניים – נתון דומה לשנת 2010, אך גבוה מהנתון בשנים 2007-2009.
נתוני הרוכבים הנפגעים בתאונות מושפעים ממספר גורמי סיכון כגון מזג האוויר בזמן התאונה, תנאי הכביש, מאפייני הרוכב ועוד. אך הנתונים מושפעים גם מגורם משמעותי נוסף, אשר לרוב חסר בניתוח – מספרם הכללי של הרוכבים – אלו שאינם נפגעים.
קבוצת הגיל הדומיננטית בקרב הרוכבים הנפגעים בדרכים בין-עירוניות בשנים 2006-2010 הייתה 40-45, ו-14% מהנפגעים היו בגילים אלו. בתוך הישובים הקבוצה הדומיננטית הייתה ילדים בני 10-15. 19% מהרוכבים שנפגעו בישראל, ו-27% מאלו שנפגעו בירושלים, היו בגילים אלו. חלקם של הילדים הרוכבים בני 10-15 שנפגעו בירושלים מתוך סך-כל הרוכבים הנפגעים בגילים אלו (6%), היה נמוך מחלקם של ירושלמים בני 10-15 מכלל קבוצת גיל זו בישראל (כ-12%)
