רגע אחרי השבעת הכנסת ה-23 – נעיף מבט דמוגרפי על חברי הכנסת היוצאת. צעיר החברים בכנסת ה-22, לפי אתר האינטרנט של הכנסת, היה יוראי להב הרצנו, יליד שנת 1988. קבוצת הגיל שבין 30 ל-39 מנתה 12 חברי כנסת, או 10%.
המבוגרת בין החברים היתה חברת הכנסת יעל גרמן, שנולדה בשנת 1947. קבוצת הגיל של בני 70 ומעלה מונה 5 חברי כנסת, או כ-4% מהחברים. רוב חברי הכנסת (103 חברים, או 86%) נמצאים בקבוצת הגיל 40-69. באוכלוסיית ישראל מהווה קבוצת גיל זו שיעור נמוך הרבה יותר, 58% מבני 30 ומעלה. הגיל החציוני בכנסת, זה שחצי מהחברים צעירים ממנו וחצי מבוגרים ממנו, הוא 53.
בכנסת ה-22 כיהנו 28 נשים, או 23% – פחות משתי הכנסות שקדמו לה, אך יותר מכל אלו שקדמו להן, ובכל מקרה – הרבה פחות משיעורן של הנשים באוכלוסייה. שיעור זה אינו שונה בהרבה משיעור הנשים בקרב חברי פרלמנטים בעולם, אשר לפי הארגון האינטר-פרלמנטרי, עומד על 25%.
ומה באשר לכנסת ה-23? הכנסת הנכנסת אינה שונה מאוד מהיוצאת, מכיוון ש-112 חברים ממשיכים את כהונתם. הכנסת הנוכחית כוללת 30 נשים – שינוי קל בכיוון הנכון, לאחר ששתי חברות כנסת עזבו, וארבע אחרות נבחרו, שתיים מהן בקבוצת הגיל 30-35, ושתיים בקבוצת בנות 55-60. ששת חברי הכנסת הגברים העוזבים כוללים את יוראי להב הרצנו, אך ארבעה מהם מעל לגיל 60.
מעניין לראות (בשתי הכנסות), שמבנה הגילים בקרב הנשים חברות הכנסת, שונה מאוד מזה של הגברים. בעוד שבקרב הנשים ישנן בעיקר חברות כנסת צעירות יחסית, וקבוצת הגיל הדומיננטית היא 40-49, הרי שבקרב הגברים קבוצת הגיל הדומיננטית היא 60-69. ייתכן שמבנה הגילים השונה מעיד על אפליה, ייתכן שזה תהליך טבעי, או שאולי זו פשוט מקריות.