מחקרים רבים מדגישים את התרומה שיש לעיסוק בפעילות גופנית לבריאות הגוף, למניעת מחלות ולשיפור ההרגשה הכללית. קיום פעילות גופנית מהווה נדבך מרכזי בניהול אורח חיים בריא ומסייע לשמור על משקל תקין לאורך זמן. כיום גם ברור כי הפעילות הגופנית תורמת להפחתת מתחים ומעלה את רמת האנרגיה והחיוניות בגוף. למרות זאת, לא תמיד אנחנו מוצאים זמן לכך, ולעיתים אנחנו פשוט מתעצלים.
בהקשר זה, הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2010 מעלה נתונים מעניינים בנוגע למידת העיסוק של הירושלמים בפעילות גופנית. מהנתונים עולה כי כמחצית מהירושלמים (49%), עסקו בפעילות גופנית בשלשת החודשים האחרונים לפני עריכת הסקר. שיעור זה היה נמוך בהשוואה לממוצע בישראל (55%), ולשיעור בתל אביב ובחיפה (61%). הרוב המוחלט של אלו שעסקו בפעילות גופנית עשו זאת לפחות פעם בשבוע, אך לא מעט מהם הקדישו לכך מספר פעמים בשבוע. שיעורם של הירושלמים שדיווחו כי עסקו בפעילות גופנית שלוש פעמים בשבוע או יותר עמד על 30%. שיעור זה היה נמוך בהשוואה לישראל (33%), תל אביב (35%) וחיפה (37%).
ומה היו הסיבות העיקריות לעיסוק או לחוסר העיסוק בפעילות גופנית? 42% מאלו שעסקו בפעילות גופנית בישראל העידו כי הסיבה העיקרית המניעה אותם היא ההרגשה הטובה שהעיסוק בפעילות גופנית מעניק. 38% עסקו בפעילות גופנית בעיקר משום שהיא תורמת לבריאות ומונעת מחלות, ו-15% משום שהיא מסייעת להרזיה ולשמירה על המשקל. בקרב אלו שלא עסקו בפעילות גופנית, 42% דיווחו כי הסיבה העיקרית לכך הייתה חוסר זמן, 20% דיווחו כי הם סובלים מבעיה בריאותית או גופנית, ו-11% טענו כי הסיבה העיקרית לכך שהם לא עסקו בפעילות גופנית הייתה עייפות.
מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
תודה, אבל זהו מידע אינציקלופדי – מה לגבי מדיניות? הרי אתם מכון מדיניות – למשל הכנת תשתית, מסלולים, מתקני כושר לציבור הרחב וכו'. שלא לדבר על מרכזי כושר עירוניים כמו בצרפת – שם העירייה מספקת מרכזי כושר, בריכות ועוד במחירים מסובסדים (וגם ספריות ועוד ועוד). כירושלמי וכמכור לכושר שהסתובב מעט בעולם אני יכול לומר שתשתית ראויה ונגישה בהחלט מעודדת אנשים לצאת ולעשות כושר
מה גם שבסה"כ הכללי המדינה חוסכת כסף כך כי הציבור יותר בריא. מה לגבי איזה המלצה טובה ככה למקבלי ההחלטות שלנו בנושא??