אזרחות עירונית והפוטנציאל של מנהלים קהילתיים ליצור שינוי חברתי ופוליטי‎

ד"ר נופר אבני, מתכננת עירונית וגאוגרפית, מן המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית ונעם ברנר, דוקטורנט, החוג למדע המדינה מהאוניברסיטה העברית ומכון טרומן הציגו את המחקר המשותף שלהם על תפקוד המינהלים הקהילתיים במזרח ירושלים והמושג אזרחות עירונית.

במוקד המפגש עמד המאמר Limited urban citizenship שפורסם בכתב העת Urban Geography בו מתחקים נופר אבני וגלעד רוזן (מן המחלקה לגיאוגרפיה, באוניברסיטה העברית) יחד עם נעם ברנר ודן מיודובניק (מן המחלקה למדע המדינה, באוניברסיטה העברית), אחר עבודת המנהלים הקהילתיים במזרח ירושלים ובו הם מזהים ומנסחים את תפקידם של המנהלים הקהילתיים כסוכני שינוי.

 

 

המחקר מתבסס על עבודת שדה שנערכה בשנים 2018-19 במהלכה רואיינו 35 בעלי ובעלות עניין מקבוצות שונות: מנהלים ויושבי ראש של המנהלים קהילתיים במזרח ירושלים, עובדי החברה למתנ"סים שאמונים על ליווי המנהלים ומתקצבים את פעילותם – במשותף עם עיריית ירושלים – ופעילים חברתיים מהשכונות השונות של מזרח ירושלים. המחקר התבסס גם על ראיונות לא פורמליים, סיורים בשכונות השונות והשתתפות בפורומים מגוונים במזרח ירושלים ובאקדמיה.

לדברי ברנר, בסערה הנוכחית של מתיחות והתנגשויות בימי הרמאדאן בירושלים, חשוב לעקוב אחר השיח בפייסבוק. בעוד החדשות מלאות בכותרות על קרבות בין שוטרים לתושבים ובין תושבים לתושבים, בפייסבוק רואים אנשים רבים שלוקחים אחריות וקוראים קריאות נגד אלימות ובעד חיים משותפים. במקרים רבים המנהיגים הקהילתיים שמים עצמם במרכז, בין הקהילות והעירייה. המנהיגים הם אלו שנמצאים בתווך, בין הכותרות של חדשות הסכסוך והכיבוש לבין חיי היומיום שבהם רוצים תושבים רבים לחיות בנחת, לממש את הזכויות שלהם ואפילו להכיר את השכנים. זהו לב המחקר: כיצד מקיימים אזרחות עירונית בעיר שסועה?

 

בקרב תושבי מזרח ירושלים קיימת התנגשות בין הזהות העירונית לזהות הלאומית: מתח בין הרצון של כל תושב להיאבק את המאבק עבור הרחוב והקהילה שלו בחיי היומיום, לבין הרצון להיאבק את המאבק הלאומי הפלסטיני. מציאות זו מצמצמת את היכולת של תושבים לממש את זכויותיהם האזרחיות בעיר.

המחקר בודק מהו מקומם של המינהלים הקהילתיים במזרח ירושלים בייצור תהליכי אזרחות עירונית. אלו הם מלכ"רים, מוסדות ירושלמים שקיימים שנים רבות, אשר יש להם אפשרות ואמצעים לייצר לתושבים מנעד של הזדמנויות לממש את הזכויות הפוליטיות שלהם, חרף המגבלות.

המינהלים מתקיימים ממימון של עיריית ירושלים, ובאמצעות הכנסות עצמיות, אשר כמעט אינן קיימות במזרח ירושלים. עוד ייחודי לירושלים כי במינהלים עובדים מתכננים שכונתיים, והם משמשים כגוף מתווך בין העירייה לשכונות. במזרח ירושלים עניין זה רגיש במיוחד, כאשר אנשי המינהל מזוהים כזרוע ביצועית של העירייה והמדינה וחשופים להתקפות. 

 

גם אם המאבק מול הרשויות נעשה בשיתוף של המינהל עם התושבים ויש מאמץ גדול לפעול יחד, המינהלים אינם מצליחים להתנתק מתדמית הסוכנים של הממסד. התושבים רואים בהם את המשטרה, את העירייה, ואת הרשויות שמפקיעות קרקעות. יש חשדנות מאוד גדולה והמינהלים נדרשים כל הזמן להוכיח את עצמם מול התושבים ולזכות באישור שלהם.

אזרחות עירונית מוגבלת

מלבד היותם של תושבי מז"י לא-אזרחים, גם בתוך ירושלים הם לא יכולים לפעול באופן חופשי לגמרי, בגלל מערך הכוחות הא-סימטרי וחוסר האמון שיש כלפי העירייה. המציאות במזרח ירושלים היא של "אזרחות עירונית מוגבלת". 

התרומה הייחודית של המינהלים, כמי שנמצאים בתווך, היא בייצור התהליך שבו לאט לאט נבנית האזרחות העירונית- התרחבות סך הזכויות וסך הדרכים למימושן. הרושם של המחקר הוא שהמינהלים אינם העירייה, לא בעיני עצמם וגם לא בעיני התושבים, אבל לא מצליחים לנתק את הקשר שלהם לעירייה. המינהלים הם מוסד שעירית ירושלים ומדינת ישראל הקימו, אמנם יש להם עצמאות אך יש תחושה של כפייה או של גוף זר.

דבר מרכזי נוסף הוא יציבות המינהלים. עצם קיומם במשך שנים רבות הוא זה שבמידה רבה מאפשר להם את העמידה הזו בין הפטיש לסדן- פעם אחת לזכות באמון של התושבים ופעם בלגיטימציה מהעירייה. יציבותם מקנה למינהלים את היכולת לשרוד את השחיקות משני הכיוונים, לעומת מנהיגים שקמים אד-הוק ונעלמים למול הלחצים העצומים מצד תושבים לא לשתף פעולה.

בסופו של דבר, מרשים מאוד לראות את הפעילות וההקרבה שאנשי המינהלים עושים עבור חיים בעיר וחיים משותפים בעיר.

ד"ר נופר אבני: הערות ותובנות נוספות

• דמות המנהלים והפעילים משפיעה רבות על תפקוד המינהל מחד ועל הלגיטימציה שלו בקרב התושבים מאידך. ככל שהמנהיגים מחוברים יותר לתושבים, ותיקים בשכונה ומכירים אותה, האמון והלגיטימציה שהם מצליחים לגייס מהתושבים עולה באופן משמעותי.
• יש לזכור כי קיימת שונות רבה בין שבעת המינהלים במזרח ירושלים, שכאן דיברנו עליהם כעל יחידה אחת. יש הבדלים רבים: מבוססים יותר ופחות, משפיעים יותר ופחות, יש הנהנים מלגיטימציה מצד האוכלוסייה ויש כאלה שפחות,  ובכל אחד יש דקויות וניואנסים.

תגובת עז א-דין א-סעד, המרכז הבינתרבותי

• מינהל קהילתי צריך להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה, ואם הוא לא יהיה כזה הוא לא יוכל לצמוח ולהיות חלק מהשכונה. לאורך כל ההצגה היה נראה שיש מוסד שנקרא המינהל ויש תושבים. המציאות היא שונה, ואפשר לבנות את המפעל הקהילתי הזה רק באמצעות שיתוף. המנהל או העובד קהילתי הם לא אלו שיודעים הכל, אלא התושב/התושבים  הם אלה שיודעים הכל. המנהלים של המינהל צריכים להיות קשובים כל הזמן לרחשי ליבה של הקהילה.
• תפקיד נוסף של המנהלים הוא לתכנן תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח בשביל השכונה. גם אם המינהל לא פעיל פוליטית- את זה הוא חייב לעשות. להסתכל קדימה ולהבין מה יהיו צרכי השכונה בעוד עשור.
• המחקר לא מתייחס למבנה הארגוני של המינהלים, וכיצד נבחרת ההנהלה. אופן הבחירה של אנשי המינהל צריך להיות מעוגן כך שכל אחד ירגיש שהוא בוחר והוא מיוצג. כך גם בוועדות המאויישות בהתנדבות. תושב השכונה צריך להיות הריבון, הוא צריך להיות בעל האמירה.
• לגבי הזהות- אין באמת דילמה. כל תושב מזרח העיר שתשאל אותו הוא פלסטיני מקדסי ואין לו זהות אחרת. ולכן כל דבר שנגרר לתוך ייצוג פוליטי צריך להתרחק ממנו. אנחנו עוסקים רק בחיי יום יום והשותפים שלנו בעירייה צריכים להיות אנשי המקצוע ולא הדרג הפוליטי. לגיטימציה של המינהל תהיה רק אם הוא ידאג לשני השלבים הראשונים של הפירמידה. אין צורך להגיע לשלב השלישי וזה גם בלתי אפשרי אם רוצים להמשיך לחיות בשלווה. העיסוק הזה יכול לגרום למינהל לאבד את כל מה שהוא הצליח לבנות כדי להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה.

תגובת האני ע'ית, מנהל מינהל קהילתי באבו תור, סילוואן וראס אל-עמוד יליד ותושב השכונה

 

ש: מהו מקומם של המרכזים הקהילתיים בארגוני החברה האזרחית הירושלמים? והאם המרכזים הקהילתיים פועלים גם במישור של הסכסוך – האם הם מקדמים תהליך של פיוס או שזה רק נשאר במישור השירותים היומיומי?

נעם ברנר: אפשר לומר בזהירות שככל שאנשים מעורבים יותר בעיר ויש להם יותר זכויות, כך גובר בהם במידה מסוימת הרצון להתפייס או לשתף פעולה. ועדיין יש תקרת זכוכית שקשה מאוד לפרוץ אותה ולהגיע לייצוג עירוני בעל משמעות.

האני ע'ית: כל הזמן חשבתי שאצליח רק אם לא אתערב בפוליטיקה, אבל לאחרונה הבנתי שיש פוליטיקה גם באין-פוליטיקה. זה מסלול חדש שבו אתה פוליטיקאי בלי להיות בפוליטיקה. מעבר לזה – עירייה לא אמורה להיות גוף פוליטי, היא אמורה לתת שירותים עירוניים וחברתיים, וכך זה ברוב הערים. בגלל שמדובר כאן בירושלים, יש פוליטיקה בכל מקום. יתכן שלאט לאט יהיו יותר ויותר נציגים ערבים בעירייה בדרג המקצועי – אולי אפילו בדרג הפוליטי במועצת העיר- שישברו את תקרת הזכוכית.

ד"ר שרית בן שמחון, מכון ירושלים: במכון נערכו מחקרים על החברה האזרחית בירושלים, מהם אחד על החברה האזרחית במזרח ירושלים. מחקר זה הינו מחקר מיפוי. במחקר אחר ראינו שהקשר בין החברה האזרחית למינהלים הוא די חלש בסך הכל. זה נכון שהמינהלים הם במעמד מלכ"רים, אבל מקומם שונה מארגוני חברה אזרחית אחרים. מהמחקר עלה שיש רצון לשיתוף פעולה משני הצדדים, ושיתוף כזה יכול לחזק גם את הכוח של המינהלים. המינהל יכול לתרום במתן תשתית לקיום פעילות אזרחית, ובתחום הזה המינהל יכול להיות מפתח להצמחה של חברה אזרחית.

ש: מה לגבי תחום התכנון, שבו אין ברירה אלא לעלות לדרגים הגבוהים והוא תחום פוליטי מאוד? יש מינהלים שעסקו בזה והאשימו אותם שהם משתפים פעולה עם העירייה עד כדי כך שנסוגו מעיסוק בתחום התכנון. ואולם, בסופו של דבר אם אין ייצוג לשכונה בנושא התכנון אז גם הרשויות מתקשות מאוד לעבוד. כי כך לא מכירים את האינטרסים של הקהילה.

האני עי'ת: האתגר הכי גדול שיש במינהל זו משרת המתכנן הפיזי. כי יחד עם הקשיים שעלו, הוא חשוב כדי לשכנע את התושבים בחשיבות של מינהלים בחיי יום היום ואם התחום הזה לא יהיה במינהל הקהילתי- הוא ישוב ויהיה מתנ"ס. אבל היום יש להם כל מיני רעיונות איך אפשר לעקוף את המינהל בתחום התכנון ולעשות שיתוף ציבור בלי המינהל, לעיתים יש תוכניות שהמינהל אפילו לא יודע עליהן. [שיתוף הציבור נעשה דרך היחידה לשיתוף ציבור בפמ"י].

נעם ברנר: למינהלים ולוועדות הפיזיות אין באמת סמכויות בהליך התכנון ולעיתים אפילו עוברים מעל ראשם, אבל העירייה כן רוצה שהוועדות הפיזיות יהיו משמעותיות ויצרו את הקשר עם הקהילה, וגם למינהל מצידו יש אינטרס חזק להחזיק את המתכנן הפיזי והוועדות הפיזיות מההיבט של המנהיגות בתוך השכונה. בנוסף, הדרך הכי משמעותית לייצר חזון ותוכנית רב שנתית היא באמצעות התכנון הפיזי וודאי שהוא הכי טעון במזרח העיר.

האני ע'ית: זו אכן הדילמה. מצד אחד יש חשיבות למינהל בתחום הפיזי, מצד שני מרגישים בזה איום. לפעמים התחום הפיזי הוא זה שמסכל את הפעילות של המינהל.

ש: המינהלים במז"י מאוד עניים ואין להם כמעט הכנסות עצמאיות. הם חלשים תקציבית ולכן הם מאוד תלויים בממסד. לעומת זאת, מעמד המינהלים הקהילתיים השתפר מאוד בעשרים שנה האחרונות. בתחילת הדרך לא הסכימו אפילו שיעבדו צוותי חירום מטעם פיקוד העורף. המינהלים אכן חוטפים ביקורות אבל השמים לא נופלים. כל זה הוא ביטוי לתהליך שמזרח ירושלים עוברת ולשינוי גישה. הערבים שגרים במזרח ירושלים הם במידה רבה מקדסים והדיון המקומי של איך ירושלים נראית נהיה הרבה יותר מרכזי. אז נכון שחלק מהחברה האזרחית עובדת יותר עם המינהלים וחלקה פחות, אבל הנכונות לפעול גדלה.

דורון, היחידה לשיתוף ציבור של פמ"י/משרד ירושלים: התפקיד של מנהלי המינהלים הוא מאוד מורכב. חובה לחשוב כיצד לחזק את כוחם של המינהלים,  באמצעות מתן תקציבים נרחבים וכלים נוספים, על מנת שיוכלו באמת לשפר את הדברים הקטנים בחיי התושבים. בנוסף, יש הבדל גדול בין המינהלים במידת שיתוף הפעולה שלהם עם העירייה. לא בכל שכונה העיריה מקבלת תמיכה של המינהל כשהיא באה לפעול בשכונה, וגם לא תמיד המינהל מקבל את התמיכה מהעירייה. צריך לחשוב איך לחזק את התמיכה ההדדית.

נועם ברנר: המפתח הוא פיתוח מנהיגות מקומית. מהמחקר עולה בבירור שכאשר מי שמנהיג את המינהלים הם בני המקום, זה מעניק לגיטימציה בלתי רגילה למינהלים. צריך לאפשר למי שמתאים לגבור על כל המחסומים של השפה וההשכלה כדי לגרום לכך שכל אחד שמוכשר ומוכן לכך- יהיה בעמדת ניהול של במינהלים. זה צריך להיות יעד הן של החברה למתנסים והן של העירייה. 

ד"ר נופר אבני: ניתן לראות שיש בשנים האחרונות בעירייה בעלת תפקיד שאחראית על חיזוק הקשר עם המינהלים. כך גם בחברה למתנסים. נראה שנעשית חשיבה בכיוון הזה ויש לצפות שיהיו לכך פירות בעתיד.

ד"ר אמנון רמון: אני חושב שהדברים הללו הם הרבה מעבר לכוחה וסמכותה של העירייה. האתגר הגדול של מדינת ישראל בכלל הוא לתת למנהיגות מקומית במזרח ירושלים לצמוח, ושהמנהיגות תהיה אותנטית. לחלקים מהממסד הישראלי זה לא פשוט בכלל וזה יוצר מתח רב. זה קריטי שתהיה מנהיגות מקומית, שכן היא זו שפעמים רבות זו קובעת לאן פנינו.

---