הישארו מעודכנים
סגור
28 אפריל

| 2021 | 16:00

אזרחות עירונית והמנהלים הקהילתיים במזרח ירושלים‎

  • ללא תשלום
  • מתקיים בעברית
  • פתוח לקהל
  • דיגיטלי
  • ללא תשלום
  • מתקיים בעברית
  • פתוח לקהל
  • דיגיטלי
אזרחות עירונית והמנהלים הקהילתיים במזרח ירושלים‎

אזרחות עירונית והפוטנציאל של מנהלים קהילתיים ליצור שינוי חברתי ופוליטי

הצטרפו למפגש עם ד"ר נופר אבני ונעם ברנר על הפוטנציאל של מנהלים קהילתיים ליצור שינוי חברתי ופוליטי, תחת המטרייה המושגית של 'אזרחות עירונית':

 
בעידן בו נכתב רבות על שחיקתה של מדינת הלאום עקב תהליכי גלובליזציה והתחזקותן של ערים כמוסדות פוליטיים, האזרחות העירונית צמחה כתהליך להבטחת זכויות וחובות של תושבים שאינן תלויות בדרכון או באזרחות לאומית. לפיכך, האזרחות העירונית הפכה ליותר ויותר רלוונטית במקרים בהם תושבים שגרים בעיר נעדרים סטטוס פורמלי במדינה.
 
במוקד המפגש יעמוד המאמר Limited urban citizenship שפורסם בכתב העת  Urban Geography בו מתחקים נופר אבני וגלעד רוזן (מן המחלקה לגיאוגרפיה, באוניברסיטה העברית) יחד עם נעם ברנר ודן מיודובניק (מן המחלקה למדע המדינה, באוניברסיטה העברית), אחר עבודת המנהלים הקהילתיים במזרח ירושלים ובו הם מזהים ומנסחים את תפקידם של המנהלים הקהילתיים כסוכני שינוי.
 

המחברים מאמצים תפיסה הרואה באזרחות העירונית ספקטרום של פרקטיקות פורמליות ולא פורמליות להשתתפות בתהליכים חברתיים ופוליטיים בעיר. הם בוחנים את הרלוונטיות של המושג בקונטקסט המזרח ירושלמי, בו רוב הפלסטינים אינם אזרחים אלא תושבים, ולמעשה האזרחות העירונית היא בפועל האזרחות היחידה שברשותם. במובן זה, הזירה המזרח ירושלמית היא ייחודית בקנה מידה עולמי.

תפקידם של המנהלים הקהילתיים להוות מוסד מקשר בין העירייה לבין התושבים, לספק שירותים מקומיים ולהוות פלטפורמה לעידוד מנהיגות קהילתית. בעוד שבכל העיר הם מצויים 'בין הפטיש לסדן', במזרח ירושלים הקונפליקט סביבם אף מתעצם. מזרח ירושלמים רבים רואים במנהלים הקהילתיים זרוע של הכיבוש המיועדת לשליטה ולא מוסד שאמור לשפר את איכות חייהם ולפעול למימוש האינטרסים שלהם. במחקר זה, ביקשו החוקרים לבחון את תפקידם העדכני של המנהלים הקהילתיים ולשאול כיצד מוסדות מסוג זה מקדמים, אם בכלל, אזרחות עירונית חרף המציאות המורכבת והלא דמוקרטית בה הם פועלים.
 

המחקר מתבסס על עבודת שדה שנערכה בשנים 2018-19 במהלכה רואיינו 35 בעלי ובעלות עניין מקבוצות שונות: מנהלים ויושבי ראש של המנהלים קהילתיים במזרח ירושלים, עובדי החברה למתנ"סים שאמונים על ליווי המנהלים ומתקצבים את פעילותם – במשותף עם עיריית ירושלים – ופעילים חברתיים מהשכונות השונות של מזרח ירושלים. המחקר התבסס גם על ראיונות לא פורמליים, סיורים בשכונות השונות והשתתפות בפורומים מגוונים במזרח ירושלים ובאקדמיה.

המחקר מוסיף לדיון המתחולל בעשורים האחרונים, כאשר חוקרים בתחומי התכנון העירוני, הגאוגרפיה, הסוציולוגיה ומדע המדינה עסקו רבות בשאלת כוחן הפוליטי של ערים. הספרות האקדמית נוטה לחגוג את היותן של הערים פלטפורמות לפוליטיקה פרוגרסיבית, סובלנות, רב-תרבותיות ודמוקרטיה מקומית. עם זאת, הנחות אלה אינן תמיד מתקיימות במציאות, ובפרט בערים שסועות כגון ירושלים, בהן ישנה מערכת כוחות א-סימטרית המתעדפת את
קבוצת השלטון. קבוצות מיעוט בערים מסוג זה לרוב לא מוצאות בעירייה ערוץ לטיפול בבעיותיהן ונוטות לפנות לגורמים אחרים.  
 
 

לאירועים קודמים בסדרה

 

האירוע מתקיים בשיתוף קרן נאומן.

תמונה: אירוע במינהל קהילתי צור בהאר. מתוך דף הפייסבוק של ראש העיר בערבית (באדיבות דוברות עיריית ירושלים).