"והנגב לא ישקוט": מה הכשיל את ניסיונות ההסדרה של ההתיישבות הבדואית בנגב?

סכסוך קרקעות בין השבטים הבדואיים לבין מדינת ישראל, שלא בא על פתרונו גם 70 שנים לאחר הקמת המדינה, הביא את הנגב למבוי סתום. מבחינת הבדואים מדובר בקרקעות השייכות להם ולכן יש להכיר בכל הכפרים שלהם. המדינה לעומת זאת רואה בקרקעות אלה אדמות מדינה, אך מכירה בפועל בחזקה הבדואית על הקרקע. וכך, למרות הניסיונות הרבים שנעשו במהלך השנים להסדיר את הסוגיה הבדואית ואת התיישבותם ביישובי קבע, הדבר לא צלח.
הספר "והנגב לא ישקוט" סוקר בכתיבה תמציתית את הרקע ההיסטורי, החברתי והמשפטי של ניסיונות הסדרת ההתיישבות הבדואית ומתמקד בכישלון הניסיונות הללו. בחלקו המרכזי עוסק הספר בתהליך הפוליטי והמקצועי אשר בסופו גובש המתווה המכונה "מתווה בגין", בקמפיין הציבורי מימין ומשמאל ובניתוח הסיבות שהובילו לקבורתו.
עו"ד אליעד וינשל הוא בוגר הפקולטות למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית ובית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. בשנת 2011, לאחר שורה של תפקידים במשרד המשפטים, בהם תפקיד העוזר הראשי ליועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד, גויס למשימת הייעוץ המשפטי לפרויקט להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. במשך השנים 2011­-2014 התנהלו חייו המקצועיים על הקו הפיזי והסמלי שבין הנגב ובין משרדי הממשלה בירושלים.

בערב העיון לרגל השקת ספרו, שהתקיים ב 25.12.18, אמר שופט העליון אליקים רובינשטיין שעל המדינה לנקוט מדיניות נחושה להסדרה, אך החברה הבדואית צריכה להבשיל לכך גם היא. סמנכ"לית המחקר במכון, ד"ר שרית בן שמחון, סקרה את מדיניות ההשתהות של מדינת ישראל והשפעותיה, מראהוד פראוור, מנהל הצוות בנושא לשעבר מטעם משרד ראש הממשלה, הביע הערכתו להוצאת ידיעות ספרים שבחרה לפרסם ספר נפיץ פוליטית ושנוי במחלוקת. עו"ד אליעד וינשל, המחבר, דיבר על הרצון להיות אופטימי ועל האמונה כי סכסוך הקרקעות בין הבדואים למדינה יכול להגיע לכדי פתרון.