המצוק החופי

כאשר מכון ירושלים התמודד עם הנושאים הקשורים לסיכון של נסיגה ושחיקה של צוקי החוף לאורך כ -45 ק"מ מחופי הים התיכון של ישראל, איש לא הבין את ההשלכות העצומות לממשלה המרכזית והמקומית. תאונות קטלניות כבר התרחשו, כמה מבנים היו ידועים בסיכון, וטיילת חוף הים קרסה, אך שום מוסד ממשלתי לא לקח על עצמו כל אחריות.

המשרד להגנת הסביבה ומכון ירושלים הקימו במשותף צוות מחקר ומדיניות, במטרה לזהות את היקף הסיכונים לחיים ולרכוש, את אזורי הסיכון הגבוה בהם אין להתיר פיתוח, את הדרכים החלופיות שבהן ניתן להעלים את הסיכונים או להפחיתם, וכן לזהות את השלכותיהם על השימוש הציבורי בחופים ועל הגנת הטבע. התוצאה הראשונה היתה מסמך מדיניות, שהוכן על ידי צוות של גיאולוגים מובילים, אנשי איכות הסביבה ומתכננים, בהנחיית ועדת היגוי של נציגי הממשלה והשר, בראשות משרד ראש הממשלה.

מסמך המדיניות אומץ בהחלטת הממשלה בשנת 2010. בהתאם להמלצותיו, צוות מעקב של מומחים הכין אסטרטגיה ליישומו, שאומצה על ידי הממשלה בשנת 2011, לצד תקצוב ביצוע על סך 500 מיליון שקל. האסטרטגיה מיושמת כיום באמצעות חברה ממשלתית להגנת המצוק החופי.

המסמכים שנוצרו במסגרת פרויקט  זה ממחישים כיצד ניתן לתרגם את הידע המדעי למדיניות ציבורית, כיצד ניתן לנהל משא ומתן על נושאים קריטיים של דאגה ציבורית באמצעות שיתוף פעולה בין השלטון המרכזי והמקומי וכיצד חשיבה של מכון מחקר יכולה להנחות ביצוע ויישום מדיניות, הן בטווח ארוך והן בנושאים בוערים שעל סדר היום. גישה דומה ננקטה על ידי מכון ירושלים בפרויקט קודם בנושא אגן ים המלח, אשר גם בו הועלו נושאים של סיכון לחיים ולרכוש וגובשו המלצות לפתרונם.