ערביי מזרח ירושלים לאן? תמונת מצב והמלצות למדיניות
פרסום מס' 486
שנת פרסום: 2003
משה עמירב
המאמר בוחן את היעדים, דרכי הביצוע והתוצאות של המדיניות הפלסטינית מאז 1967 ועד היום. זאת מתוך ההנחה שאי אפשר ללמוד את אילוצי המדיניות הישראלית ואת הקושי שלה להשיג את יעדיה הלאומיים בבירה, ללא הבנת המדיניות הפלסטינית שכנגד וניתוח תוצאותיה. חשיבותה של הבנת המדיניות הפלסטינית אינה רק מחקרית-תאורטית, אלא היא חיונית לקובעי המדיניות ולציבור הרחב המבקשים לבחון אפשרויות לפתרון פוליטי בירושלים.
המסגרת התאורטית: כיצד להסביר את השינויים בתבנית המדיניות
כיצד גרמו אירועים, נסיבות וכלי מדיניות לשינוי תבנית המדיניות בירושלים והסיטו את הפלסטינים משולי הבמה הפוליטית אל קדמתה?
הספרות העוסקת בתהליכי שינוי בתבניות מדיניות מבליטה בשנים האחרונות הסברים הנובעים ממשקלם המשתנה של ׳שחקנים׳ והגדרות מתחלפות של בעיות המדיניות. שתי גישות מספקות לנו הסברים אלה:
גישת הגדרת בעיות המדיניות גורסת שאירועים ונסיבות הופכים לבעיות מדיניות רק כאשר מגדירים אותם כרלוונטיים למדיניות. במסגרת תאורטית זו, הנשענת על גישה ההבניה החברתית, ההגדרה של בעיות מדיניות היא 'תהליך שבו 'שחקנים' הופכים את הנסיבות לבעיות ומצליחים להביא לידי הגדרתן המחודשת'.
מחקר זה התבסס במידה רבה על גישת הגדרת בעיות המדיניות ובעיקר על עבודתו של שרפ (Scharpf, 1989). שרפ מציע לבחון קהיליית מדיניות או 'שחקנים' על פי היקף האינטרסים שהם מייצגים, מידת היציבות וההתמדה שבה הם מצליחים לממש את יעדיהם ותוצאות השינוי במונחים של קבלתה או אי קבלתה של תבנית המדיניות החדשה.
העימות האלים הישראלי-פלסטיני 2004-2000: המעבר מיישוב סכסוך לניהול סכסוך
פרסום מס' 101
2005 | מחברים: יעקב בר סימן טוב, אפרים לביא, קובי מיכאל, דניאל בר טל
הסכסוך ותהליך השלום הישראלי - פלסטיני
בניית מדיניות חברתית-כלכלית לפיתוח מזרח ירושלים
מיפוי השכונות הערביות במזרח ירושלים