המאבק הפלסטיני על ירושלים: האסטרטגיות והתהליכים שהעבירו את הפלסטינית משולי הבמה הפוליטית בירושלים לקדמתה

המסגרת התאורטית: כיצד להסביר את השינויים בתבנית המדיניות

כיצד גרמו אירועים, נסיבות וכלי מדיניות לשינוי תבנית המדיניות בירושלים והסיטו את הפלסטינים משולי הבמה הפוליטית אל קדמתה?
הספרות העוסקת בתהליכי שינוי בתבניות מדיניות מבליטה בשנים האחרונות הסברים הנובעים ממשקלם המשתנה של ׳שחקנים׳ והגדרות מתחלפות של בעיות המדיניות. שתי גישות מספקות לנו הסברים אלה:

• גישת רשתות וקהילות מדיניות מסבירה את תהליכי השינוי מתוך משקלם המשתנה של ה'שחקנים'.

• גישת הגדרת בעיות המדיניות גורסת שאירועים ונסיבות הופכים לבעיות מדיניות רק כאשר מגדירים אותם כרלוונטיים למדיניות. במסגרת תאורטית זו, הנשענת על גישה ההבניה החברתית, ההגדרה של בעיות מדיניות היא 'תהליך שבו 'שחקנים' הופכים את הנסיבות לבעיות ומצליחים להביא לידי הגדרתן המחודשת'. 

מחקר זה התבסס במידה רבה על גישת הגדרת בעיות המדיניות ובעיקר על עבודתו של שרפ (Scharpf, 1989). שרפ מציע לבחון קהיליית מדיניות או 'שחקנים' על פי היקף האינטרסים שהם מייצגים, מידת היציבות וההתמדה שבה הם מצליחים לממש את יעדיהם ותוצאות השינוי במונחים של קבלתה או אי קבלתה של תבנית המדיניות החדשה.