ירושלים - היבטים משפטיים

סיכום ומסקנות

מעמדן של מזרח ומערב ירושלים הוא נושא לדעות שונות בין מלומדים ואישי ציבור. עד כה לא הכירו המדינות הזרות בכל ריבונות על ירושלים, אך השלימו למעשה עם שליטת ישראל במערב העיר, בעודן טוענות שמזרח ירושלים היא שטח כבוש. לגבי שלטונות ישראל, ירושלים כולה הנה חלק ממדינת ישראל. מדינות ערב והפלסטינים תובעים ריבונות ערבית לפחות על אזוריה המזרחיים של העיר, ואילו האיחוד האירופי כנראה עדיין דוגל בעקרון הבינאום.

מחקר זה הראה שתמיד היה קשר הדוק בין ירושלים לבין המקומות הקדושים. חילוקי הדעות בקשר לירושלים נסבו על הריבונות על העיר, בעוד המחלוקות על המקומות הקדושים נגעו לבעלות או לזכות החזקה בהם, וכן לחופש הגישה והפולחן. האתרים הקדושים לדת או לדנומינציה אחת בלבד לא היו בדרך כלל נושא לוויכוח.

הן ירושלים הן המקומות הקדושים המצויים בה נדונו כבר במידת מה במסמכים המתייחסים לתהליך השלום: ההוראות על השתתפות המזרח-ירושלמים בבחירות למועצה הפלסטינית והכללת ירושלים ברשימת הנושאים שיועלו לדיון במשא ומתן על הסדר הקבע — הוראות הכלולות בהסכמים עם הפלסטינים; וכן ההוראות המתייחסות לאתרים הקדושים לאסלאם בהסכם השלום עם ירדן.

הקשיים שבהם הייתה כרוכה השגת הסכמה על הוראות אלו הם רק תחילתו של מאבק דיפלומטי על ירושלים, שנפתח רשמית בשנת 1996 .יש להניח שחילוקי הדעות יחולו על שאלות קשות רבות כמו התביעות לריבונות, חלוקת הסמכויות — במיוחד בתחומי הביטחון, התעבורה וכבישי הגישה; התכנון העירוני; האתרים חקדושים (במיוחד אלה הקדושים לשתי קבוצות או יותר); וכן נושאים הכרוכים בשירותים עירוניים כגון אספקת מים, טיפול בביוב, כבישים, חינוך וכדומה. כמעט שאין נושא שאיננו יכול לעורר מחלוקת.

לעיתים נשמעת השאלה: האם עניין ירושלים יוביל לקיפאון במשא ומתן? האם ניתן להגיע לפשרה? אין ספק שיהיה קשה לגשר בין הדעות והאינטרסים המנוגדים, אך מעודד הדבר שבנושא אחד לפחות יש תמימות דעים: מקובל על הכל שמן הראוי שירושלים לא תהיה שוב מחולקת פיזית. זוהי נקודת מוצא חיובית.