'החזרת עטרה ליושנה' או 'שינוי עטרה ישנה' - תפקיד מנהיגות חרדיות מזרחיות על פי תנועת ש"ס

כתב העת לחקר החברה החרדית, כרך 4, תשע"ז 2016/2017 (אוגוסט 2017): 103-81

ראשי פרסומים 'החזרת עטרה ליושנה' או 'שינוי עטרה ישנה' – תפקיד מנהיגות חרדיות מזרחיות על פי תנועת ש"ס

תקציר

שנת פרסום: 2017

מחברים:

ענת פלדמן

עורכים:

עמירם גונן

מטרתו של מאמר זה היא לבדוק כיצד מעצבת אליטה גברית את המודל הנשי שנועד לתמוך בשינוי חברתי. המאמר טוען כי תנועת ש"ס מעצבת מודל של אישה מנהיגה שתפקידה לכאורה הוא לסייע 'בהחזרת עטרה ליושנה', אולם בפועל היא 'משנה עטרה ישנה' בהיותה תומכת בחברת גברים העוסקת בתורה, על פי הדגם הליטאי, וזאת חרף השוני בין אורח החיים הדתי-מסורתי של המזרחים לזה הנהוג בקרב החברה החרדית הליטאית.

מטרה משנית של המאמר היא לבדוק אם בנות הדור השני פועלות על פי מודל האישה של תנועת ש"ס. לשם כך מוצגת במאמר פעילותן של שלוש נשים מרכזיות הפועלות בתחומי החינוך. המאמר מתבסס בעיקר על כתבות הספד שהופיעו בשבועון תנועת ש"ס 'יום ליום' על נשים בנות הדור הראשון לעלייה מארצות המזרח, והוא מראה כיצד הספדים אלה מייצגים את החזון החברתי-פוליטי של ש"ס. ההספדים הם מקור המידע היחיד שיש לתומכי תנועת ש"ס על אודות בנות הדור הראשון, וזאת משום שהן פעלו בתקופה בה לא הייתה עדיין תקשורת מפותחת ולכן לא נודעה פעילותן ברבים. ההספדים מתארים את פעילותן של נשים אלו מהיבט אחד בלבד, והוא טיפוח לימוד התורה על ידי גברים, ומכאן חשיבותם הגדולה של הספדים אלה לקידום החזון הפוליטי של התנועה.

מנהיגות נשית בחברה דתית

Leland & Astin טוענות כי מודל פמיניסטי מנהיגותי כולל שלושה שלבים: השלב הראשון הוא הבנת המרחב החברתי ופעילות קהילתית למען נשים. בשלב השני הנשים מחפשות שיתופי פעולה עם גורמים קהילתיים וחוץ-קהילתיים לשיפור מעמדן בקהילה. בשלב השלישי הנשים משתמשות בכוח שרכשו לקידום השוויון המגדרי, אך לא לשליטה.

על בסיס שלושת הפרמטרים הללו בדקו החוקרות הנ"ל דפוסי מנהיגות נשית במשך שלושה עשורים בחברה הנוצרית בארצות הברית (שנות ה-60, ה-70 וה-80) מאז החלה לפעול שם התנועה הפמיניסטית. הן מצאו כי מנהיגות נשית היא תהליך חברתי הדרגתי הכרוך במאבקים ובפשרות.

גם פמיניסטיות יהודיות אורתודוקסיות פעלו באופן דומה. בתחילה עסקו בפרשנות מגדרית למקרא, לאחר מכן בדקו את מעמדן בקהילה ודרשו להיות שותפות בעולם הידע התורני, ואז פנו אל גורמים מחוץ לקהילה וביקשו את עזרתם בקידום מעמדן. מחקרים על נשים אלו התמקדו בנשים אשכנזיות ממעמד ביניים גבוה ובמקומן בהיסטוריה ובפולחן הדתי של החברה היהודית בת זממנו.

אחרי שלושה עשורים של דיון בפמיניזם יהודי אורתודוקסי, חנה קהת טוענת כי הפמיניזם היהודי התפתח בשלושה מעגלים: הראשון – 'בינן לבין עצמן', בו נשים עוסקות בזהות המגדרית שלהן. השני – 'בינן לבין הקהילה', בו הן פונות אל נציגי הממסד האורתודוקסי ומנסות לשנות את מעמדן בתוך הקהילה. והשלישי – 'בינן לבין כלל החברה', בו הן מתעמתות עם החברה האורתודוקסית ומבקשות סיוע מגורמי-חוץ, כמו המערכת הפוליטית והמשפטית. שלושת המעגלים הללו דומים לשלושת המעגלים של Leland & Astin ומצביעים על כך שנשים, ללא הבדל דת וחברה, פועלות באופן דומה כשהן מבקשות לשפר את מעמדן.

המחקרים אודות נשים מנהיגות בחברות חרדיות בישראל מלמדים כי הן פועלות במרחב הידע התורני: הן מלמדות תורה, יועצות בנושאים הלכתיים, מקימות מכללות ללימודים תורניים ומטיפות להתחזקות רוחנית. הן מנהיגות דתיות שעוסקות ביישום אידאלים רוחניים גבריים בחיי היום-יום ומשמרות ואף מחזקות את ערכי הקהילה וההיררכיה הגברית.

לקובץ המלא