על התוכנית:

החידוש בתכנית קהילה מאמינה בחינוך הוא הגישה ההוליסטית לסוגיות של חינוך וקהילה, ושיתוף התושבים בקבלת החלטות ובקביעת מדיניות בשכונה. ועדת ההיגוי השכונתית, המורכבת מתושבים ומאנשי-מקצוע, היא שמחליטה, על בסיס תכנון אסטרטגי וקביעת סדרי עדיפויות, באלו תכניות להשקיע את המשאבים.

השכונות בית-צפפה ונווה-יעקב היו הראשונות להתנסות במהלך חינוכי-קהילתי כחלק מתכנית קהילה מאמינה בחינוך. השכונות שונות זו מזו מבחינת מאפייני האוכלוסייה, תשתית השירותים החברתיים והפיזיים, המיקום הגיאוגרפי בירושלים, והתפיסות התרבותיות-חברתיות של התושבים, מה שהקשה על השוואה בין השכונות. כל זאת, הנה עיקרי ההישגים והקשיים שהמחקר העלה:

הישגים:

1. קידום החינוך בשכונה ופיתוח הממשק בין קהילה לחינוך
   • הופעלו מכוון של תכניות חינוך ופיתוח קהילה שלא היו קיימות קודם לכן, או קיימות בממדים קטנים.
   • מאות תלמידים במסגרת החינוך הפורמלי ובמסגרת בלתי פורמלית זכו לליווי, תמיכה וסיוע לימודי.
   • נוצרו תובנות חדשות ועלתה המודעות בדבר חשיבות הממשק בין קהילה לחינוך ואלה חִלחלו ברמה השכונתית, המוסדית והעירונית.
2. חשיבה אסטרטגית ותכנון שכונתי-קהילתי
   • פותחה יכולת של תושבים ואנשי-מקצוע להכין תכנית אסטרטגית בתחום של קהילה וחינוך.
   • פותחה ראִייה כוללת של צורכי השכונה בקרב אנשי המקצוע ובקרב התושבים.
   • הוכנסו מושגים חדשים וחשיבה חדשה בתחומי החינוך והקהילה וגובשה תפיסה שכונתית של יעדים, מטרות וצרכים.
3. פיתוח יכולות של עבודה משותפת ומשתפת
   • פותחו נוהלי עבודה משותפים בין הגופים השונים בשכונה (אנשי מקצוע, מנהל קהילתי, תושבים, מוסדות חינוך, לשכת הרווחה וכו').
   • פותחו יכולת עבודה בין התושבים הפעילים ואנשי המקצוע, ובין אנשי המקצוע השונים.
4. פיתוח מנהיגות של תושבים
5. תהליכי הסקה ולימוד בין שכונות ובתוכן – קיימים תהליכי הסקת מסקנות ולמידה בתוך השכונות וביניהן. לכך מסייע מערך של ניהול היררכי.
6. מחקר הערכה – מחקר הערכה מעצב ומלווה את התכנית.

קשיים:

1. חשיבה אסטרטגית ותכנון שכונתי-קהילתי
   • היה טעם לפגם בכך שהמנחה המקצועי לא המשיך ללוות את אנשי המקצוע והתושבים במהלך התכנית בכלל, ולקראת המעבר לעצמאות בפרט.
2. פיתוח יכולות לעבודה משותפת ומשתפת
   • קושי באיגום משאבים
   • יצירת שותפות עם בתי ספר בשכונה – חשוב ליצור הבנה ושותפויות עם מערכת החינוך בעיר בכלל ועם בתי הספר ועם הלומדים בהם בפרט. אולם משימה זו אינה קלה. מְנהלי בתי הספר וצוותי הניהול עסוקים מאוד ב״ממלכה״ שלהם − בית הספר ועל-פי רוב הם מעדיפים לקבל את המשאבים ולהפעיל את התכנית בין כותליו.
   • בכל שלבי התכנית ניכר חוסר מעורבות או מעורבות מזערית של מנח"י – מנהל חינוך ירושלים, למרות שהתכנית עוסקת בעיקר בחינוך בשכונות ירושלים.
3. פיתוח מנהיגות תושבים
4. מחקר הערכה – בנווה-יעקב ובבית-צפפה לא היה מחקר-הערכה מלווה ומעצב, ובעת ההערכה המסכמת הסתבר שלא התפתחו דפוסי דיווח והערכה פנימית כפי שתוכנן וכפי שנדרש לשם הסקת מסקנות מושכלת.
5. גיוס משאבים – מרבית השכונות לא הצליחו לגייס משאבים נוספים וליישם תכניות שזכו בדירוג גבוה בתכנון האסטרטגי.
6. ניהול התכנית והובלתה – ניכר חוסר-הלימה בין תפיסותיהם של שותפים בכירים המובילים את התכנית, באשר ליעדים העיקריים של התכנית ולדרך יישומה.