הרש"ר הירש – מיתוס חריג בחברת הלומדים החרדית - כתב העת לחקר החברה החרדית

תקציר

שנת פרסום: 2017

מחברים:

עורכים:

עמירם גונן

הרב שמשון רפאל הירש (1808-1888), המכונה הרש"ר, היה אחד ממעצבי האורתודוקסיה היהודית החרדית במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא נודע כאבי התפיסה של 'תורה עם דרך ארץ', לפיה יש לשלב בין לימוד התורה לבין מה שמכונה בפרקי אבות 'דרך ארץ' – מונח שכולל לפי תפיסתו את המדע, האמנות, התרבות והסוציאליזציה האינסטרומנטלית של החברה הכללית. השפעותיו של הרש"ר ניכרות באורתודוקסיה היהודית הדתית עד ימינו אלה, ודמותו הפכה למיתוס בספרות התורנית, הביוגרפית והחינוכית של החברה החרדית, במה שיכונה להלן 'מיתוס הישיבות הקדושות'.

אך בניגוד לכך, החברה החרדית בוחרת להתעלם מן העיקרון של 'תורה עם דרך ארץ' שהציב הרש"ר. יחס מפוצל זה למורשתו של הרש"ר הירש – יחס המכונה כאן 'מיתוס חריג – עומד במרכזו של מאמר זה, בו מוצגות גם שתי עבודות-שדה שנועדו לבחון את דמותו של הרש"ר כסמן-תרבות בחברה החרדית. במוקד הדיון תעמוד השאלה אם למרות היות הרש"ר מיתוס, הוא זוכה עדיין למעמד בו זוכים 'גדולי הדור' המכונים 'מעבירי המסורת מדור דור', או 'מעתיקי השמועה' – מעמד אליו שייכים בעיקר רבנים ממזרח-אירופה. על בסיס עבודות השדה שיוצגו להלן, יועלו מספר הצעות בהקשר זה.

המונח 'חברת הלומדים'

המיתוס הקיים, ה'דומיננטי' בחברה החרדית, מקדש את ההימנעות משילוב לימודים כלליים במוסדות החינוך שלה. תופעה זו החלה מסתמנת במחצית השנייה של המאה ה-61, כאשר המגזר החרדי במדינת ישראל הפך לחברה הדוגלת כדרך-חיים בהכוונת הגברים ללימוד תורה בלבד. תופעה זו כונתה בשם 'חברת הלומדים' והאיש שטבע מונח זה, שכבר חרג מגבולות הטרמינולוגיה הסוציולוגית, הוא החוקר מנחם פרידמן.

'חברת הלומדים' החרדית מתבססת על ה'ישיבות הקדושות' בהן מתחנכים הגברים החרדים, והן מקיפות את חייו של הגבר החרדי מכניסתו ל'ישיבה הקטנה' המקבילה לתיכון הכללי, דרך הישיבה הגדולה המיועדת לבני 22-17, ועד שנים רבות לאחר נישואיו במסגרת ה'כולל' – מוסד שנועד לגברים נשואים. במוסדות אלה, לימוד התלמוד ומפרשיו הוא תוכן הלימוד הלגיטימי היחיד לגברים החרדים, ומכאן שכל צעיר חרדי הלומד בישיבות אינו נחשף לתוכני לימוד חילוניים כלליים ומקצועיים. קונספציה זו נשענת על התפיסה כי בישיבות המסורתיות, החל מישיבת וולוז'ין שהוקמה בראשית המאה ה-19 ועד לישיבות הפועלות בימינו אלה, לא למדו
ולא לומדים לימודי חול, אלא לימודי קודש בלבד, ומכאן שמן: 'הישיבות הקדושות'.

לקובץ המלא