ירושלים כעיר בירה שִׁניוֹנית: מרחב חדשנות אזורי וכלכלת ממשל

ירושלים היא בירתה הרשמית של מדינת ישראל, והיא נהנית ממעמד משפטי, היסטורי, דתי, פוליטי ותרבותי. למרות כל אלה, ירושלים אינה המרכז הכלכלי והפיננסי של המדינה.

מחקרים שעסקו בסוגיית מעמדה של עיר הבירה בעידן של שינויים גלובליים הצביעו על פגיעה ניכרת במעמדן של ערי בירה בעולם. ערי בירה אשר משמרות את מעמדן הפוליטי, אך אינן המרכז הכלכלי והעסקי של המדינה, זכו לכינוי ערי בירה שניוניות (secondary capital cities). ערים אלה, דוגמת וושינגטון, האג, ברן ופרטוריה, ממשיכות למלא תפקיד חשוב כמקום שבו נפגשים הסקטור הממשלתי והסקטור העסקי ליצירת יחסי גומלין במרחב גאוגרפי מוגדר.

לערי בירה שניוניות יש פוטנציאל פיתוח מיוחד: הן אינן רק מקום מושבו של הממשל, אלא הן גם ערים אשר יכולות לפתח את כלכלתן על בסיס ייחוד זה, תוך ניצול מיקומן בסמיכות למקבלי ההחלטות הלאומיים. ערי בירה שניוניות רבות פיתחו מודל משילות שמטרתו לתאם בין הכלכלה העירונית ובין הכלכלה האזורית ולמנף אותן. זהו מודל משילות דו־שכבתי, שבו הממשל המרכזי והממשל המקומי פועלים יחד לפיתוח כלכלת הבירה כאינטרס משותף לחזק את עיר הבירה.

מחקר זה סוקר את השינויים שחלו במעמדן של ערי בירה בעולם, בוחן את מעמדה של ירושלים כעיר בירה שניונית ומציע כלי מדיניות שמטרתם לפתח את עיר הבירה של ישראל ולבסס את מעמדה כמרכז כלכלי וכמרחב חדשנות אזורי.

המחקר נכתב בשיתוף האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי בעיריית ירושלים.