מסורת, משבר וחידוש בחברה המזרח ירושלמית

תקציר

שנת פרסום: 2024

מחברים:

האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים עוברת בשנים האחרונות תמורות רבות שמשקפות מעבר מחברה מסורתית־פטריארכלית לחברה מודרנית ופוסט־מודרנית והיחלשות מסוימת של מנגנונים חברתיים מסורתיים. במקביל מתרחשים תהליכי מודרניזציה שמערערים את המסגרות המסורתיות ויוצרים מתחים על רקע חברתי, דתי וכלכלי בין שמרנים ל״מתירנים״ ובין ״מסורתיים דתיים יותר״ ו״מסורתיים פחות דתיים״.

מחקר זה — שנערך בשיתוף קרן פרידריך נאומן לקיום החירויות — מבקש לבחון את השפעתם של תהליכים דיאלקטיים אלה על החברה המזרח ירושלמית, מכפר עקב בצפון ועד צור באהר ואום טובא בדרום. המחקר מתחקה אחר הקצב השונה של השפעות המסורת, הדת, המשברים הכלכליים־חברתיים, עוצמתה המשתנה של המשפחה המורחבת, התפרקות המסגרות הישנות והתמורות העוברות על החברה המזרח ירושלמית על חלקיה ורבדיה השונים.

הגורמים המרכזיים מאחורי תהליכים אלה הם ככל הנראה השפעה של תפיסות שמרניות יותר של תושבים ממוצא חברוני, ממוצא בדואי או כפרי־פלאחי, המהווים את רוב אוכלוסיית מזרח העיר כיום. זאת, בתוספת הנסיבות החיצוניות המיוחדות: מערכת היחסים המורכבת עם הממשל הישראלי, שרוב רובה של האוכלוסייה המזרח ירושלמית רואה בו שלטון כיבוש ולכן מנסה לשמור בתחומים מרכזיים (כמו חינוך ויישוב סכסוכים) על מידה רבה של אוטונומיה פנימית; והשפעות הגדר שהביאה לניתוק מסוים בין מזרח העיר לבין הגדה המערבית ולהתכנסות מסוימת של החברה המזרח ירושלמית בתוך עצמה. כך למשל בתחום הנישואים: בניגוד למצב עד בניית הגדר והוראת השעה מ־2003, רוב הנישואים הם בתוך האוכלוסייה המזרח ירושלמית, ונישואים בין מזרח ירושלמים לתושבי שטחים הפכו נדירים יותר. מצד שני, בתחום ההשכלה הגבוהה, צעירים מזרח ירושלמים רבים פונים בשנים האחרונות ללימודים באוניברסיטה העברית ובמכללות אקדמיות ישראליות — צעד מהפכני המנוגד למסורת ארוכה של לימודים במוסדות להשכלה גבוהה במדינות ערב ובגדה המערבית.

המחקר כולל שלושה חלקים: החלק הראשון סוקר את התפתחות החברה המזרח ירושלמית מאז 1948 ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים (1967), תוך התייחסות לחלקי האוכלוסייה השונים. החלק השני מציג סקירה גיאוגרפית של השכונות המרכזיות במזרח העיר והתהליכים החברתיים המתרחשים בהן. החלק השלישי משרטט תמונת מצב חברתית עדכנית של העיר המזרחית ומתמקד בכמה סוגיות חברתיות מרכזיות כמו גיל נישואים וראשית הורות, שיעור הפריון, שיעור הגירושים והשפעותיהם של אלה על הדור הצעיר במזרח ירושלים.

סיכום

איאד זחאלקה, מנהל בתי הדין השרעיים וקאדי בבית הדין השרעי לערעורים בירושלים, סיכם את התהליכים העוברים על החברה המוסלמית ומוסד המשפחה בישראל במילים אלה:

״המשפחה המוסלמית בישראל עוברת טלטלה של ממש. תהליכי השינוי והמעבר מחברה מסורתית לחברה המאמצת דפוסי חיים מודרניים גורמים לקריסת המבנה החברתי המקובל. הסולידריות החברתית מתרופפת, והמנהיגות החברתית מאבדת את מעמדה. הדאגה של הפרט לענייניו ולטובתו האישית מתחזקת על חשבון טובת הכלל. השינויים הללו מקרינים על מערכת היחסים בתוך המשפחה. מעמד האישה והילדים התחזק, ובמקביל חל פיחות במעמדו של הגבר ובסמכות הפטריארכלית שלו כראש המשפחה. כתוצאה מכך, תופעת הגירושים בקרב המוסלמים בישראל נמצאת במגמת עלייה. כיום ניתן לומר שכנגד כל 10 זוגות שנרשמים לנישואים, 4 או 5 זוגות מגישים תובענות לגירושים. לא מעט מקרים מגיעים לגירושים כאשר האישה לא מסתפקת עוד במה שבעלה מציע לה, במיוחד אם רכשה השכלה ונפתחה לעולם הגדול והוא נותר חסר השכלה גבוהה. מקרים אחרים מגיעים לגירושים כאשר הגבר לא מסופק מחיי הזוגיות שלו ומחפש חיים חדשים עם אישה אחרת. יש גם מקרים שבהם הגירושים נובעים מבעיות כלכליות אליהן נקלעים בני הזוג. כל התופעות הללו מאפיינות שכבות שונות בחברה הערבית, ללא קשר לגודל היישוב ואופיו — עירוני או כפרי.״

דברים אלה נכונים גם להבנת המגמות הסותרות בחברה המזרח ירושלמית. סיכום המחקר יכול להוביל להמלצות בתחומים כמו פיתוח סדנאות לתלמידים ותלמידות בנושאים הנוגעים לנישואים מוקדמים והורות צעירה והשלכותיהם; הכשרת צוותי חינוך להדרכה בנושאים רגישים אלה; פעולה בזירה הציבורית, בקרב מובילי דעת קהל, לשינוי עמדות ודפוסי מחשבה בחברי המזרח ירושלים וכן הלאה.

אולם ההמלצה החשובה ביותר של המחקר היא להעמיק את המאמצים להבנה טובה יותר של מורכבות החברה המזרח ירושלמית על כל חלקיה, שכונותיה וגווניה והמגמות הסותרות הפועלות בתוכה. השוני החברתי בין הקבוצות ותתי־הקבוצות מחייב גיבוש כלי מדיניות ייחודיים המותאמים לקבוצות ולשכונות השונות. יש להשתחרר מן הניסיון להחיל על מזרח ירושלים מדיניות אחידה וכלי מדיניות שאינם מתחשבים בהבדלים חברתיים ושכונתיים. כך למשל, בתחומי החינוך הבלתי פורמלי, ההכשרה המקצועית ועידוד עבודת נשים, אין להקיש מאזור בית חנינא, שם מקובלת יותר יציאת נשים צעירות (רווקות ונשואות) לעבודה, לג׳בל אל־מוכבר, שם חלק ניכר מהנשים הצעירות הנשואות לא יוצאות לעבודה מחוץ לבית או אפילו נמנעות מיציאה מהבית בשעות הערב.

כמו כן, חיוני להמשיך להעמיק ולחקור את התהליכים החברתיים המתרחשים בחברה המזרח ירושלמית על מנת לגבש מדיניות מותאמת בנושאים רגישים אלו ובסוגיות חברתיות נוספות המשפיעות על כל תחומי החיים במזרח העיר.

לקובץ המלא באיכות המקסימלית

לקובץ המלא