מחרדים לדרכם לחרדים בדרכם: סיפורו של נוער חרדי נושר

ממצאים והמלצות מרכזיות

1. בכל המקרים שנבחנו במחקר, החיפוש אחר ׳פתרון׳ עבור הנער נעשה באופן עצמאי על ידי הנער ומשפחתו, ללא הכוונה מצד המערכת, ובדרך חתחתים מתישה, הכוללת מעברים תכופים בין מוסדות חינוכיים שונים וזמן ממושך שהנער נמצא בחוסר מעש בביתו, אגב תסכול רב שלו ושל משפחתו. על כן, מוצע להקים בתוך הרשויות המקומיות יחידה ייעודית שתפקידה יהיה לסייע בהכוונה ובמציאת מוסד חינוכי מתאים לנערים חרדים שנפלטו מהמסגרות ׳הקלאסיות׳.
2. מהמחקר עלה הקושי של מערכות החינוך בישיבות לתת מענה מדויק לנערים לקויי למידה. אף על פי שנראה כי ההבנה הזו רווחת בקרב מנהלי מערכות החינוך החרדיות, נדמה כי המערכת עדיין חסרה כלים מתאימים להכיל את התופעה ולהתמודד איתה.
3. מן המחקר התחזקה ההבנה בדבר הצורך לפתח מוסדות חינוכיים נוספים לנערים חרדים. הצורך עולה בעיקר לנוכח הצמיחה הדמוגרפית בציבור החרדי, כמו גם הצמיחה במספרם של הנערים שעוזבים את המוסדות החרדיים הקלאסיים בחיפוש אחר חלופות, ראויות יותר או פחות. לפיכך, מוצע לחשוב על פיתוחם של מוסדות משני סוגים עיקריים: האחד, מוסדות לנוער שנמצא ׳בתווך׳: קרי כאלה הרוצים ללמוד לימודי קודש, אך לא מוכנים להקדיש מאה אחוז מסדר יומם וממרצם לכך. מוסדות אלה – שיאפשרו מצד אחד לימודים תורניים ברמה גבוהה ואיכותית עם סדר יום ברור ומוגדר מראש, בדומה לישיבות ׳הקטנות׳ הקלאסיות, ומצד שני ייתנו מקום לפעילויות לימוד שאינן תורניות או פעילויות פנאי – עשויים לתת מענה לנערים שנפלטו ממערכת החינוך החרדית הקלאסית, אך עדיין חפצים שלימודי הקודש יהיו חלק מאורח חייהם. השני, פיתוח מסגרות חינוכיות-אלטרנטיביות, שנושאות אופי חרדי ובו בזמן מסוגלות לקבל נערים מרקעים מגוונים ובעלי צרכים שונים ולהכיל ביקורת כלפי התפיסה החינוכית החרדית ואף התנהגויות – כמו לבוש ׳צבעוני׳ או טלפון חכם – שבמסגרות החרדיות הקלאסיות נחשבות חריגות.

מסמך זה שואף להציג לחברה החרדית והלא־חרדית, לרבנים ולמחנכים, את המצב הקיים על מורכבותו. לשיטתנו, כדי לשנות את המציאות דרושה הבנה שהשינוי צריך להיות מערכתי – והאחריות על עתידו של הנער אינו יכול להיות רק באחריותה של המשפחה, המוסד או הנער. במובנים רבים, נשירתם של הנערים מלמדת על הליקויים במערכת כולה. היות שכך, הנערים הנושרים מהווים במובן מסוים הזדמנות לחברה כולה לערוך חשבון נפש על התיקונים הנצרכים בה.

המחקר נערך בשיתוף מכון נתוני אמת ומשרד ירושלים ומסורת ישראל
תמונת הכריכה: יוסי זמיר, שתיל סטוק