חנוך לנער? זרם החינוך הממלכתי-חרדי ומתווה בעלז

מן הנייר עולה כי ׳מתווה בעלז׳ מסמן את תחילתו של שינוי מבורך — אם אכן ימלא אחר ציפיותיו — אולם הוא אינו מייתר את נחיצותו של מוסד הממ״ח. להבדיל מהמתווה המדובר, הממ״ח הוא מוסד בעל חשיבות ישראלית ופנים־חרדית מרובה: הוא מציג אלטרנטיבה מתפתחת ומנכיח היבט אידאולוגי חשוב של ׳גישת לכתחילה׳ בכל הקשור לשילוב לימודי ליבה מלאים בבתי הספר החרדיים, לצד הפנמת ערכים פדגוגיים מודרניים, הפנמת ערכים אזרחיים ויצירת סולידריות ישראלית.

אף על פי כן, מנקודת מבטה של המדינה הוא אינו נותן מענה לערכים החשובים הנ״ל ואף מחמיץ זרמים חרדיים־מודרניים הרואים בערכים אלו חשיבות עליונה. כמו כן, ישנו חשש כי המציאות הלא־מבורכת הקיימת ברשתות החינוך החרדיות הגדולות — אשר אינן מלמדות לימודי ליבה מלאים חרף החובה המוטלת עליהן — תתרחש גם במוסדות הנכללים במתווה בעלז. הממ״ח נותן מענה מובהק לצרכיו של שוק התעסוקה המודרני של המאה ה-21 .

לצד חשיבותו של מתווה בעלז, ברור לכול שהדינמיקה של השוק הטכנולוגי־המודרני ואתגריו דורשת נקודת כניסה ייחודית, גבוהה ורחבה באופן משמעותי מזו שתושג במתווה המדובר. הממ״ח, אם אכן תורחב פעילותו, עשוי לתת מענה לדרישה זו.
כלפי הממ״ח נשמעות ביקורות רבות, אולם נדמה כי כמו כל מוסד מתפתח וחדשני, גם זרם זה מתקבל בחשד. הממ״ח פועל בתוך חברה חרדית־שמרנית, ועל כן לא מן הנמנע שהתנהלותו ׳בין הטיפות׳ תְּלֻווה לעיתים במשגים. ניתן להניח כי עם התפתחותו של הממ״ח יופנמו הלקחים והוא יעלה על דרך המלך. התפתחות זו רלוונטית גם למשתנה התקציב: שנות הפיילוט הראשונות נהנו אומנם מתקציב עודף, אך ככל שהמוסדות מתקבעים ומתפתחים, פערי התקציב מצטמצמים והשונות מהמוסד הממלכתי ׳הרגיל׳ מתאפסת.