סגור

תקציר

שנת פרסום: 2011

האבות המייסדים של מדינת ישראל ראו בחזונם מדינה שתממש את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ותקיים שוויון זכויות מלא למיעוט הערבי שנותר בתחומה בעקבות מלחמת 1948 ונותק מיתר בני עמו. בצל העימות האזורי שבו נתונה ישראל, התרחקה המדינה מחזון מייסדיה בנושא היחס השוויוני לאזרחיה הערבים כקבוצת מיעוט הזכאית לזכויות אישיות וקיבוציות. נסיבות הקמתה של ישראל, אשר אילצוה להתמודד מימיה הראשונים עם אתגרים קיומיים, תרמו להדגשת אופייה הלאומי יהודי על חשבון טיפוח תודעת האזרחות והלכידות החברתית בקרב כלל אזרחיה. הימשכות הסכסוך הישראלי-ערבי הוסיפה לקיטוב החברה ולמתח הגואה בין יהודים לערבים, מתח שמעיק בשנים האחרונות על רקמת החיים במדינה.

מחקר זה מציע מסגרת רעיונית חדשה ליחסי יהודים וערבים בישראל שמבוססת על הרעיון של מעֲבר מהשתייכות מנוכרת של המיעוט הערבי למדינה לאזרחות משותפת ומכלילה. חברי הקבוצה שותפים לדעה כי לא ניתן לדחות את הטיפול ביחסים הפנימיים בין הרוב למיעוט עד שיימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני במתכונת של שתי מדינות לשני עמים.

עקרונות והנחות יסוד

מסמך זה מציע מסגרת רעיונית חדשה ליחסי יהודים-ערבים בישראל והוא מתבסס על העקרונות הבאים:
א. ישראל היא המדינה בה העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית בתחומי מולדתו ההיסטורית.
ב. ישראל היא מדינה דמוקרטית בה הריבונות שייכת לכלל אזרחיה, יהודים וערבים כאחד.
ג. הערבים במדינת ישראל הם מיעוט לאומי ערבי-פלסטיני בעל זכויות קיבוציות.
ד. המדינה מנהיגה מדיניות שוויונית; דהיינו, כלל אזרחי המדינה — יהודים וערבים — שווים בחובותיהם ובזכויותיהם.

המסגרת הרעיונית החדשה התבססה על ההנחות הבאות:
א. היהודים והערבים החיים בישראל שוללים ברוּבם המכריע את האפשרות להטמיע את המיעוט הערבי ברוב היהודי, מתנגדים לפרישת המיעוט מהמדינה ודוחים את
הרעיון לספח שטחים בהם חי מיעוט זה לשטחי המדינה הפלסטינית העתידה לקום.
ב. רוב הערבים במדינה מכירים בזכות היהודים להגדרה עצמית במולדתם.