האבות המייסדים של מדינת ישראל ראו בחזונם מדינה שתממש את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ותקיים שוויון זכויות מלא למיעוט הערבי שנותר בתחומה בעקבות מלחמת 1948 ונותק מיתר בני עמו. בצל העימות האזורי שבו נתונה ישראל, התרחקה המדינה מחזון מייסדיה בנושא היחס השוויוני לאזרחיה הערבים כקבוצת מיעוט הזכאית לזכויות אישיות וקיבוציות. נסיבות הקמתה של ישראל, אשר אילצוה להתמודד מימיה הראשונים עם אתגרים קיומיים, תרמו להדגשת אופייה הלאומי יהודי על חשבון טיפוח תודעת האזרחות והלכידות החברתית בקרב כלל אזרחיה. הימשכות הסכסוך הישראלי-ערבי הוסיפה לקיטוב החברה ולמתח הגואה בין יהודים לערבים, מתח שמעיק בשנים האחרונות על רקמת החיים במדינה.

מחקר זה מציע מסגרת רעיונית חדשה ליחסי יהודים וערבים בישראל שמבוססת על הרעיון של מעֲבר מהשתייכות מנוכרת של המיעוט הערבי למדינה לאזרחות משותפת ומכלילה. חברי הקבוצה שותפים לדעה כי לא ניתן לדחות את הטיפול ביחסים הפנימיים בין הרוב למיעוט עד שיימצא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני במתכונת של שתי מדינות לשני עמים.