בשנים 2009-2010 (ממוצע), מבין 431 אלף בני 20+ בירושלים, התגוררו 262 אלף (61%) בדירה בבעלותם, ו-13 אלף (31%) בדירה בשכירות. היתר התגוררו בהסדרים אחרים, כגון דירה השייכת לבן משפחה או חבר. אחוז השוכרים בירושלים דמה לאחוז בחיפה (30%), היה גבוה לעומת האחוז בישראל (23%), ונמוך ביחס לתל-אביב – יפו (41%).
כצפוי, שיעור השוכרים אינו דומה בכל קבוצות הגיל. השיעור הגבוה ביותר נמדד בקרב תושבי ירושלים בני 20-29, ש-42% מהם התגוררו בשכירות – שיעור גבוה בהרבה מזה שבישראל (29%). ככל שעולה הגיל, כך יורד שיעור השוכרים דירה, אך בעוד שבקרב בני 30-39 היה שיעור השוכרים (40%) נמוך אך במקצת מאשר בקרב בני 20-29, הרי שבקרב בני 40-54 השיעור ירד לכחצי (22%), ובקרב בני 55 ומעלה הוא ירד עוד במקצת (18%). רק בקבוצת גיל זו דומה השיעור לזה שבישראל (17%).
קיימת שונות רבה בין המתגוררים בשכירות לבין המתגוררים בדירה בבעלותם, בוותק המגורים בדירה. בעוד שבקרב השוכרים בירושלים כשליש (34%) התגוררו בדירה (בזמן הסקר) תקופה של חצי שנה עד שנה, רק 6% מהמתגוררים בדירה בבעלותם ציינו שזו התקופה בה הם מתגוררים בדירתם. גם תקופת מגורים של שנה וחצי עד 5 שנים אפיינה את השוכרים (32%) יותר מאשר את בעלי הדירות (15%). תקופת מגורים של 5.5 עד 10 שנים אפיינה את שתי הקבוצות במידה שווה (16%), וחלקם של המתגוררים תקופות ארוכות יותר היה גבוה בהרבה בקרב בעלי הדירות (30%-34%) מאשר בקרב השוכרים (7%-12%).
מקובל להניח כי שוכרי הדירות הם מי שידם אינה משגת לרכוש דירה, אך הנתונים מראים כי לאחוז ניכר מהשוכרים בירושלים (14%) יש דירה אחרת הנמצאת בבעלותם. שיעור דומה נמצא בחיפה (14%), ובישראל (15%), ושיעור אף גבוה מעט בתל-אביב – יפו (18%).
מקור הנתונים: סקר חברתי 2009, 2010 – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
