ב-11 באפריל 2016 נחשפה התכנית האמנותית של פסטיבל ישראל ה-55 והחלה מכירת הכרטיסים. פסטיבל ישראל החל את דרכו בשנת 1961 כפסטיבל למוזיקה קלאסית ועם השנים הפך לרב תחומי. נכון להיום הוא מארח מופעי מחול, תיאטרון, מוזיקה ואמנות פלסטית. הפסטיבל מתפרס על פני חודש רווי באירועים המתחיל בסוף מאי. האתר הרשמי של הפסטיבל מתאר את מטרתו כך: "להעשיר את נוף התרבות בירושלים ובארץ, לעודד קשרי תרבות בינלאומיים ולקדם שיח אמנותי".
עד שנות ה-80, הפסטיבל שהתקיים בעיקר מתמיכה ממסדית, היה אחד מהבולטים בישראל והווה יבואן מרכזי של יצירה בינלאומית. ביולי 1983, מתארת מאי פז, בעיתון "דבר" מצב בו גורמים שונים, ממסדיים ופרטיים, החלו לייבא מופעים מחו"ל שנערכו לאורך כל השנה: "עיקר הקושי [של פסטיבל ישראל] – ואולי הברכה מנקודת ראותו של קהל צרכני התרבות – הוא בכך שמתקיים בארץ בעצם פסטיבל לא רשמי, ללא חסות של אירגונים ממלכתיים, במשך כל ימות השנה". לעומת פסטיבל ישראל, מופעים אלו התבססו בעיקר על הכנסות עצמיות: חסויות מסחריות ומכירת כרטיסים.
על פי דו"ח "פסטיבלים בישראל 2011" של מרכז המידע והמחקר של מנהל התרבות, פסטיבל ישראל היה הארוך ביותר בישראל: 27 ימים. הוא אירח בשנה זו 66 הפקות והיה הפסטיבל השני בגודלו מבחינת כמות ההפקות המשתתפות ומספר המופעים הישראלים שהופקו במיוחד עבורו. בשנה זו, עמד מספר המבקרים בתשלום על 28.6 אלף, והיה שני לפסטיבל המחולות בכרמיאל אותו פקדו מעל 53 אלף מבקרים בתשלום. בחינה של תכניות הפסטיבל משנת 2007 והילך מעלה כי הפקות בינלאומיות מהוות בממוצע כ-55% מהמופעים המתארחים בפסטיבל. היקף ההרצות שלהן עומד על 35-70% מתוך כלל ההרצות במהלך הפסטיבל (ראו איור). בשנה האחרונה (2015) עמד היקף ההפקות הבינלאומיות על 59% שהוו 69% מההרצות. הדו"חות הכספיים של 7 השנים האחרונות מצביעים כי ההכנסות העצמיות עומדות בממוצע על כשליש מתוך תקציבו, מספר הכרטיסים שנמכרים נע סביב 40 אלף. שנת 2014 הייתה שנה יוצאת דופן ובה נמכרו כ-59,000 כרטיסים.
לסיכום, מזה יותר מ30 שנים, פסטיבל ישראל אינו השחקן הבלעדי בזירת ייבוא התרבות הבינלאומית לישראל. כתוצאה מכך, על מנת להמשיך ולהצדיק את קיומו ותיקצובו הוא מחויב לעמוד לא רק בספי איכות גבוהים ברמה המקומית וברמה הבינלאומית, אלא גם בהיקף פעילות משמעותי ויוצא דופן.
