לאחרונה חלה עליה בפעילות אזרחית הקוראת להפעיל בישראל תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע (לדוגמא). אנו מבקשים לבדוק האם קיימת בציבור היהודי היתכנות לשימוש בתחבורה ציבורית בימי המנוחה (שישי-שבת וחגים), ומה היקפה. 
ראשית, יש לבחון את מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית. במפקד האוכלוסין האחרון שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2008), נמצא כי 41% מהעובדים הגיעו לעבודה שלא באמצעות רכבם הפרטי. כ- 1,115,900 איש הגיעו לעבודתם באוטובוס, רכבת, הסעה של מקום העבודה, מוניות שירות, מוניות ספיישל, באופניים או ברגל. בירושלים מגיע השיעור לכדי 50%. בנוסף, משתמשים בתחבורה ציבורית גם אלפי תלמידים, חיילים, סטודנטים, פנסיונרים ועוד, אך על אלו חסרים נתונים.
על מנת לברר את עמדות הציבור לגבי נסיעה בשבת, ניתן להיעזר בנתוני הסקר החברתי משנת 2009, שהתרכז בנושאי דת ודתיות. 53% מהנשאלים היהודים בסקר זה תמכו בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. 
יהודים מסורתיים וחילונים בני 20 ומעלה נשאלו באותו סקר האם הם נמנעים מנסיעה בשבת (מתוך הנחה שהציבור הדתי נמנע מנסיעה בשבת). 87% מהמסורתיים הלא כל כך דתיים השיבו שהם נמנעים מנסיעה בשבת רק במידה מועטה או בכלל לא, ובאופן מפתיע, 42% ממי שמגדירים עצמם מסורתיים-דתיים השיבו גם הם שהם אינם נמנעים מנסיעה בשבת. בסה"כ, 84% מציבורים אלה הביעו נכונות לנסוע בשבת. כלומר 45% מכלל הציבור היהודי במדינה, שהם 2.5 מיליון איש מבני ה-20 ומעלה בישראל, אינם מסתייגים מנסיעה בשבת. בנוסף, קיים כמובן גם הציבור הלא יהודי, המהווה בירושלים, לדוגמא, 38% מהתושבים.
מאחר ש-45% מהציבור היהודי בגילאי 20+ הביעו נכונות לנסוע בשבת, ומאחר ש-41% מאוכלוסיית העובדים משתמשים באמצעי תחבורה לעבודה שאינם הרכב הפרטי, ניתן להניח כי סביב 18% יהיו קהל יעד פוטנציאלי לשימוש בתח"צ, ב- 61 ימי ההשבתה השנתיים שלה – סופי השבוע והחגים (לא כולל יום כיפור). מספר זה מסתכם בלמעלה ממיליון בני אדם. זאת, כאמור, לפני שנלקחו בחשבון כל המשתמשים הפוטנציאליים שכלל לא נכללים בנתונים אלו: הילדים, בני הנוער, החיילים והפנסיונרים. בירושלים, חלק מקהל זה עשוי למצוא שימוש במערכת התחבורה הציבורית של מזרח העיר, הפועלת בשבת.
 
מקורות: