ניתן היה לחשוב כי תושבי הערים הגדולות מחזיקים רכב פרטי על מנת לעשות בו שימוש רק בנסיעות מיוחדות, ובדרך כלל ייסעו ברכב פרטי פחות מתושבי יתר האזורים, וישתמשו באמצעים חלופיים כמו תחבורה ציבורית, אופניים, מוניות, או הליכה ברגל.
 

כולם נוסעים בחגים – אם אתם ברכב פרטי, שימו לב לדלק.

במאגר תחנות הדלק של משרד האנרגיה רשומות 1,199 תחנות למילוי דלק. היינו מצפים למצוא את הרוב הגדול של התחנות באזורים כפריים או פתוחים, היכן שיש יותר צורך ברכב למעבר בין מקומות, והמרחקים גדולים יותר, אך מסתבר שגם תחנות תדלוק מתרכזות בערים מרכזיות. כך לדוגמה ב-8 הערים שאוכלוסייתן גבוהה מ-200,000 תושבים מתרכזים 32% מתושבי המדינה. מבין תחנות התדלוק, נמצאות בערים אלו 28% מהתחנות – יותר מכפי שהיינו אולי מצפים.

התמונה מתבהרת מעט כאשר בוחנים את מספר כלי הרכב. מסתבר, לפי נתוני הלמ"ס, כי באותן ערים גדולות רשומים 33% מכלי הרכב בישראל (ואחוז זהה של כלי הרכב הפרטיים בלבד). נראה, אפוא, שתושבי הערים הגדולות מחזיקים ברכב בשיעורים דומים לתושבים בערים קטנות יותר, או ביישובים כפריים.

ניתן היה לחשוב כי תושבי הערים הגדולות מחזיקים רכב פרטי על מנת לעשות בו שימוש רק בנסיעות מיוחדות, ובדרך כלל ייסעו ברכב פרטי פחות מתושבי יתר האזורים, וישתמשו באמצעים חלופיים כמו תחבורה ציבורית, אופניים, מוניות, או הליכה ברגל. אך למעט הערים תל-אביב ופתח תקווה, בהן עומדת הנסועה השנתית הממוצעת לרכב בבעלות פרטית על 12,600, ו-13,200 ק"מ בשנה (בהתאמה), בכל הערים הגדולות (מעל 200,000 תושבים) האחרות הנסועה דומה לממוצע הארצי (העומד על 14,800 ק"מ בשנה), או עולה עליו.

אם אוכלוסיית המדינה מתרכזת בערים הגדולות, שיעור הבעלות על רכב פרטי בערים אלו לא נמוך במיוחד, וגם הנסועה אינה שונה בהרבה מהממוצע הארצי – ניתן להבין מדוע מספר רב של תחנות דלק ממוקמות בערים אלו.

שנה טובה!