הכפר הערבי בית צפפא נמצא בדרום העיר, בין השכונות גוננים (קטמונים) ופת ואזור התעשייה תלפיות בצפון לשכונת גילה בדרום. עדות ראשונה על קיומו היא מהמאה ה-12. במשך 19 שנים (1948-1967) היה הכפר מחולק בין מדינת ישראל ששלטה בחלק הצפוני של הכפר לממלכת ירדן שהחזיקה בדרומו. קו הגבול עבר בסמוך לפסי הרכבת החוצים את הכפר עד היום. הכפר אוחד מחדש בעקבות מלחמת ששת הימים וקו הגבול הפך להיות רחוב "איחוד הכפר".
השפעות חלוקת הכפר ניכרות עד היום: התושבים שגרו בחלק הצפוני, ששיעורם כ-40% מכלל האוכלוסייה, הם בעלי אזרחות ישראלית ואילו התושבים שגרו בחלק הדרומי הם תושבי קבע בירושלים אך אינם אזרחים. גם מערכת החינוך מחולקת בין מסלול הבגרות הישראלית למסלול הבגרות הירדנית (תוואג'יהי). התלמידים מחולקים לכיתות נפרדות בהתאם לכך, אך נמצאים באותו מבנה של בית הספר.
הבדלים נוספים בין שני חלקי הכפר שהיטשטשו עם השנים היו ברמת ההשכלה ובגודל דירות המגורים. בשנים בהן היה הכפר מחולק היו התושבים הישראלים בעלי רמת השכלה נמוכה יותר מהירדנים כיוון שהאחרונים היו נגישים יחסית ללמוד באוניברסיטאות במדינות ערב, בעוד הקבלה לאוניברסיטה בישראל הייתה קשה מאוד באותם זמנים. בשנות ה-80 וה-90 התהפך הגלגל והתושבים בצד "הישראלי" זכו לרמת השכלה גבוהה יותר בעקבות הנגישות לאוניברסיטאות בישראל. כיום המצב הוא שלכל תושבי הכפר יש הזדמנות שווה לרכישת השכלה.
עד השנים האחרונות היו הדירות בחלק הצפוני של הכפר גדולות יותר מאלו שבחלק הדרומי. לדוגמה: בשנת 1996 היה הגודל הממוצע של דירה בצפון הכפר כ-78 מ"ר, בעוד בדרומו היה הגודל הממוצע כ-62 מ"ר. בשנת 2006, לעומת זאת, הצטמצם הפער והגודל הממוצע של הדירות היה 85 מ"ר ו-82 מ"ר, בהתאמה.

מקורות: מאיה חושן (עורכת), שנתון סטטיסטי לירושלים (לשנים המתאימות), מוחמד לאפי, מינהל קהילתי בית צפפא – שראפת.