הכשל היסודי במדיניות ההיערכות לרעידות אדמה והדרך לפתרון יעיל וישים
הכשל היסודי במדיניות ההיערכות לרעידות אדמה והדרך לפתרון יעיל וישים
נייר עמדה
ד"ר אהוד סגל
בנייר עמדה זה, ד"ר אהוד סגל, חוקר בצוות תכנון ועירוניות, עוסק בהיערכות לרעידות אדמה בישראל, בנקודת התורפה המרכזית בהיערכות הלאומית ומשרטט קווי מתאר לפתרון הבעיה.
באופן יחסי, התדירות של רעידות האדמה בישראל נמוכה. אולם, נראה כי דווקא עּובדה זו הופכת אותן למסוכנות הרבה יותר בהשוואה לאזורים הסובלים מרעידות אדמה באופן תדיר. ההיסטוריה מראה זאת: ברעש האדמה שפקד את צפון הארץ בשנת 1837 ,נהרגו כ-3-5% מהאוכלוסיית ישראל. ברעש האדמה שפקד את הארץ בשנת 1759, נהרגה כעשירית מאוכלוסיית ישראל.
במסגרת ההיערכות הלאומית, נקודת התורפה המרכזית – שלמרבה הצער אינה מטופלת כלל – קשורה לצורך האקוטי בחיזוק מבני המגורים בערי השבר הסורי אפריקני (קריית שמונה, צפת, חצור הגלילית, טבריה, בית שאן ואילת). על מנת להבין את היקף האסון הצפוי נערכו תחזיות לתרחישים שונים על בסיס ניתוחים סייסמים מעמיקים. במסגרת התרחשים הללו, הצפי הוא שבערים אלו רחובות שלמים יימחקו. למרבה האירוניה, בעוד שמבני המגורים בערי השבר הסורי אפריקני אינם זוכים לחיזוק, דווקא חיזוק המבנים באזורי המרכז והסמי-פריפריה זוכה למדיניות מתוקצבת) הרשות להתחדשות עירונית מפעילה מנהלות ייעודיות בערים השונות, וכן לתוכניות סבסוד רחבות היקף בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים.
כיצד נקודת התורפה העיקרית אינה מטופלת כלל? מהו הכשל?