אחרי שמזבח מוריד דמעות: התמודדות אישית וחברתית עם גירושין בחברה החרדית

גירושין בחברות קולקטיבסטיות

בחברות קולקטיביסטיות נועדו הנישואין לשרת בראש ובראשונה את החברה, והמשפחה נחשבת בהן ליחידה חברתית בסיסית. תפיסה זו יוצרת אצל הפרט ציפייה להקרבה ומחויבות לקבוצה. כאשר מתגלות בעיות בזוגיות, הן באות על פתרונן בפנייה אל גורמים דתיים. לכן נתפסים הגירושין בחברות אלו כפגיעה במרקם החברתי.

חברות קולקטיביסטיות מושיטות תמיכה קהילתית משמעותית לפרטים במצוקה, על בסיס יום-יומי. עם זאת, פרטים בחברה כזו נוטים פחות לבקש עזרה, מחשש לסטיגמטיזציה מחד גיסא ומאמונה בתיקון המידות מאידך גיסא. הפרדוקס הנוצר בין תופעת הגירושין לבין התמיכה החברתית, יוצר תחושה של דחייה ותמיכה בו-זמנית. המתגרשים חשים בושה ואבל מצד אחד, וחוזק הנובע מטקסים דתיים ומתחושת קהילתיות מצד שני.

בחברות קולקטיביסטיות-דתיות נוסף על המרכיב הקולקטיביסטי – המקשה על הגירושין – גם מרכיב דתי-הלכתי אשר מוסיף להם מורכבות ייחודית. היחס הדתי אל הגירושין נמדד על רצף שבין איסור מוחלט, כמו בתפיסה הקתולית, לבין ה יתר, כמו בחברות מוסלמיות. הערבוב בין המרכיב ההלכתי והנורמטיבי, גורם במקרים רבים לבלבול בין הלכות ונורמות. הקושי בהפרדה יוצר מגמת איסור שאינה תואמת בהכרח את הציווי ההלכתי.