אדמות היהודים ביו"ש, בחבל עזה ובמזרח ירושלים
פרסום מס' 52
הירשמו לניוזלטר של המכון
קבלו מאיתנו עדכונים מפעם לפעם
שנת פרסום: 2007
יעקב בר סימן טוב, קרן טמיר
מחקר זה בחן את תפיסת חוק פינוי־פיצוי, את ההקמה והתפקוד של מנהלת סלע כמוסד הממשלתי האמור לבצע את החוק, את התייחסות המפונים לחוק פינוי־פיצוי, כמו גם את הביקורת של מבקר המדינה על תפקודה של מנהלת־סלע. המחקר מצביע על הקושי להשתמש בפיצוי כספי כאמצעי להשגת לגיטימציה למדיניות הנוגדת לחלוטין את ערכיהם של המפונים.
המסקנה המרכזית של המחקר היא שאין די בפיצוי כספי כדי לרצות ולפייס אנשים שנפגעו חומרית ונפשית מפינוי, והוא חייב להיות חלק ממכלול של אמצעים שיש בהם כדי לשכנע בצדקת המדיניות הננקטת, בחיוניותה ובחשיבותה הלאומית. כל זאת במיוחד כשהפינוי הוא תוצאה של מדיניות חד־צדדית, הננקטת שלא במסגרת תהליך שלום שיש בו תמורה מדינית וביטחונית.
מתודולוגיה
המחקר נעשה במתודולוגיה של חקר אירוע, תוך שילוב מסגרת קונספטואלית של הקשר בין פיצוי ללגיטימציה ובדיקה אמפירית מדוקדקת של זיהוי התנאים הייחודיים של הפיצוי במקרה ההתנתקות.
מקורות המידע למחקר זה כוללים החלטות ממשלה, מסמכי עבודה של מנהלת סל"ע, נאומי ראש הממשלה, דו״ח מבקר המדינה על ההתנתקות, מידע מן התקשורת וראיונות־עומק עם מפונים. מקור מידע חשוב היה עצם ההשתתפות בישיבותיו השוטפות של הצוות האחראי על תחום הסיוע החברתי והאישי במנהלת סל״ע.
הסכסוך ותהליך השלום הישראלי - פלסטיני
בניית מדיניות חברתית-כלכלית לפיתוח מזרח ירושלים