הכשרות הפרטית בישראל: רגולציה וולונטרית כתוצר משולב של ביקוש והיצע

מאמר זה עוסק בניתוח מקרה של משטר הכשרות הפרטי בישראל, המופעל על-ידי המגזר החרדי ומציע כשְרות מהודרת, כמודל של רגולציה וולונטרית המתנהלת לצד משטר הכשרות הציבורי. את משטר הכשרות הציבורי יזמו המפלגות החרדיות והוא מוסדר בחוק הכשרות שהתקבל ב-1983.

שוק הכשרות הפרטי כולל כיום 33 גופים, רובם הוקמו משנות ה-80 ואילך, לאחר שחוק הכשרות נכנס לתוקפו. בעוד שהדרישה לכשרות מהודרת היא מוגבלת, מספר גופי הכשרות הפרטית מתרחב וכך וגם היקף פעילותם, וזאת למרות שכל מערכת הכשרות בישראל סופגת ביקורת ציבורית בדבר שחיתות, כפייה דתית ותרומה להעלאת יוקר המחיה.

המחקר מבקש לברר כיצד קרה שחרף קיומו של משטר כשרות ציבורי, ובמיוחד לאחר קבלת החוק המסדיר אותו, חלה פריחה במספר גופי הכשרות הפרטית ופעילותם הורחבה באופן משמעותי. לצורך בירור התופעה יש להבחין בין עצם קיום התופעה של כשרות פרטית לצד כשרות ציבורית לבין הצמיחה וההתרחבות של פעילות זו. בעוד שהתיאוריה של רגולציה וולונטרית מיטיבה להסביר את עצם קיומו של משטר כשרות פרטי הפועל במקביל לזה הציבורי, כמענה לביקוש, תיאוריה זו מתקשה להסביר את התרחבותו של משטר הכשרות הפרטי. ההסבר המוצע להתרחבות זו מכוון לגורמי היצע שמקורם ביחסים שבין המגזר החרדי לבין החברה והמדינה ולתהליכים פנימיים המתחוללים בתוך החברה החרדית.