עבודה זו, העוסקת בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 כוללת שלושה חלקים: האחד, עוסק בהוראות החוק בראייה ביקורתית, מתוך סקירה השוואתית קצרה של משפט רלוונטי. השני, ביישום חוק חופש המידע ברשויות ובבתי המשפט וכולל דיון בתוצאות המיידיות של השימוש בחוק. לבסוף, ישנן המלצות המכוונות גם לרשויות ומקבלי ההחלטות וגם לאזרחים. 

מן ההמלצות:

1. מומלץ שמשרד המשפטים יקיים ימי עיון והשתלמויות לממונים על חופש המידע ברשויות.
2. מומלץ שמשרד המשפטים יפיץ את פסקי הדין בנושא לממונים על חופש המידע ברשויות השונות, כדי שלא תיווצר ברשויות תופעה של פעילות הנוגדת את יישום עקרונות החוק על ידי בתי המשפט.
3. מסמכים שמכינים בעבור הרשויות צדדים שלישיים וגורמים המשתתפים בקבלת החלטות צריכים להיות ערוכים מתוך ידיעה שיש סבירות (גבוהה יותר מבעבר) שהם יימסרו לגורם כלשהו במסגרת בקשת חופש מידע.
4. הרשויות צריכות לפעול להגברת השקיפות ולשיתוף הציבור באמצעות פרסום פעיל של מידע בכלל ושל מידע סביבתי בפרט. 
5. לקצר את פרקי הזמן שנקבעו בחוק למסירת מידע ולקבוע פרוצדורה של טיפול מזורז בבקשה.
6. להוסיף לחוק הליך של ערר, שיהיה ההליך המרכזי הדן בהחלטה של רשות בעניין מסירת מידע.
7. בהקשר הסביבתי:
   1. להחיל על הרשויות חובה לפרסם ביוזמתן את כל המידע הנוגע לחומרים שנפלטים, נשפכים או מסולקים לסביבה. המידע יפורסם באופן שיהיה נהיר גם לאדם שאינו בעל כישורים מקצועיים בתחום.
   2. נציע כי כל רשות תפרסם קטלוג מסודר ומפורט של יתר המידע הסביבתי שברשותה. מבקש המידע יוכל לפנות לרשות ולקבל כל פריט מהקטלוג, ללא תשלום או בתשלום סמלי בלבד, בתוך פרק זמן קצר יחסית שלא יעלה על שלושה שבועות. כל מידע שיתבקש ויימסר לפונה יפורסם לאחר מכן באתר אינטרנט.
   3. כדי לקדם את השקיפות בנושא ואת נגישות הציבור למידע הסביבתי, מומלץ שרשות ציבורית תפעל לאגירת המידע במאגר אינטרנטי.

*לקריאת הניסוח המלא של ההמלצות, והמלצות נוספות יש לעיין במאמר.