מלחמת העצמאות בעיניים חרדיות: על פי ''היומן'' של אגודת-ישראל שיצא בירושלים (מארס-אפריל 1948)

סיכום

ב-8 במאי 1948, ימים ספורים לפני ההכרזה על הקמת המדינה, כתב הקורא יצחק גרינברג ביומון 'אגודת-ישראל' על סערת גיוסם של תלמידי הישיבות לצבא, וקבע כי "מדובר [רק] על מספר מבוטל של כמה מאות" בעימות המפריד בין "ירושלים" במובנה החרדי, לבין "היישוב" במובנו החילוני. סקירת הדברים שבוטאו ביומון 'אגודת-ישראל' כלפי כוחות הביטחון של היישוב ודרכי התנהלותם במשך המלחמה, משקפת את זרמי העומק שגרמו להסתייגותם השורשית של החרדים ממעשי הציונות "המורדת", המתעלמת מדרך ישראל-סבא ומתנתקת ממנה ללא נקיפות-מצפון.

ביקורות אלו, שהושמעו במהלך המלחמה, מבטאות חשדנות עמוקה כלפי הפיקוד הצבאי או המבצעים הצבאיים שננקטו תוך סיכון מיותר של הכוחות הלוחמים. אלא שבהמשך אותו מכתב הציע אותו הקורא להגיע לפשרה, שהרי מדובר ב"מאות" בודדות של תלמידי-ישיבה. גישה זו מבטאה נכונות לקבל את דבר קיומה של המדינה "בראשית התהוותה" ולמצוא הסדרים ודרכי-חיים משותפים. ואכן, מתוך הביקורות השונות שהוצגו מעל דפי "היומן" – עלו גם תקוות שהצבא והשלטונות ישמרו על התנהלות מוסכמת, שלא תמנע מן הציבור המאמין להיות חלק מהם.

כיום, כאשר חייל חרדי נתקל בדברי משטמה ולעיתים אף באלימות בהגיעו במדים לשכונות חרדיות מסוימות, דומה כי חלפה ללא שוב שעת הכושר לקבוע הסדרים שיקרבו את "ירושלים" החרדית אל "היישוב" החילוני, ושהזדמנה בסערת מלחמת העצמאות. ביום פרסום דבריו של גרינברג, בעיצומה של המלחמה, נחתם אמנם הסכם חדש בין נציגי הצבא לבין נציגי החרדים, בו סוכם כי לפחות חלק מתלמידי הישיבות יעברו אימונים ויועסקו מעט בשמירה, אבל הסדר זה לא שרד ובוטל בהמשך. הפער בין החרדים לבין הציונים לא נסגר, ונראה כי את מאפייניו ניתן לראות כבר בגיליונות "היומן" של אותם ימים. מציאת הסדרים תקפים בנושאים שהוצגו במאמר זה, כרוכה גם בהכרת המשברים והעמדות המנוגדות שעלו במהלכה של מלחמת העצמאות בירושלים בעיתון "היומן".